המפעילים לבג"ץ אגרות התדרים: המדינה מבקשת זמן, החברות דורשות מסגרת מחייבת
חברות הסלולר טוענות כי לא ניתן להמשיך לגבות אגרות תדרים במתכונת הנוכחית בזמן שהבדיקה הכלכלית נמשכת, בלי לוח זמנים ברור או פתרון ביניים
המאבק על אגרות התדרים הסלולריים עולה שלב: אחרי שהמדינה ביקשה מבג"ץ זמן להשלמת בחינה כלכלית מחודשת, חברות הסלולר הגישו תשובה וטענו כי אי אפשר להשאיר את המצב הקיים ללא מסגרת מחייבת. מבחינתן, כל חודש נוסף של בדיקה ללא הכרעה משאיר על החברות נטל רגולטורי כבד – בזמן שגם המדינה עצמה מודה שהסוגיה מחייבת בחינה.
העתירה עצמה עוסקת בדרישה לבחון מחדש את אגרות התדרים שמשלמות החברות למדינה – אגרות שלטענת המפעילים מבוססות על עבודה כלכלית ישנה שאינה משקפת עוד את תנאי השוק. בתשובתן לתגובת המדינה, החברות אינן מבקשות מבית המשפט לקבוע בעצמו את גובה האגרות, אלא למנוע מצב שבו ההליך הרגולטורי נמשך ללא לוח זמנים ברור וללא סעד זמני.
חברות הסלולר העותרות, פרטנר, הוט מובייל, פלאפון, סלקום וויקום, מבקשות בתשובתן לחדד כי המחלוקת אינה על עצם קיומה של בדיקה מקצועית, אלא על השאלה אם ניתן להותיר את החברות במצב של גבייה שוטפת בזמן שהבדיקה נמשכת, מבלי לקבוע נקודת בקרה שיפוטית ברורה. לשיטתן, המדינה מבקשת ליהנות משני העולמות, גם להדגיש שהסוגיה מורכבת ומצריכה זמן, וגם לבלום כל התערבות שיפוטית שתחייב אותה למסגרת זמנים.
המדינה מבקשת זמן והמפעילים דורשים תחנת בקרה
בתגובה המקדמית שהגישה המדינה נכתב כי בחינת היועץ החיצוני צפויה להסתיים עד סוף הרבעון השני של 2026, וכי ככל שבית המשפט ימצא לנכון, המדינה מציעה לעדכן עד 30 ביולי 2026. במקביל, המדינה מדגישה את מורכבות הסוגיה, את הצורך בעבודת מטה מקצועית ואת העובדה שכל שינוי בתקנות מחייב שרשרת אישורים רגולטורית וממשלתית.
המפעילים מנסים בתשובתם לפרק את המסגרת הזאת ולטעון שאין כאן בחירה בינארית בין שתי אפשרויות קיצון – או להמתין להשלמת בדיקה כלכלית מלאה, או להימנע מכל סעד. לטענתם, ניתן לשקול גם פתרונות ביניים, גם אם אינם קובעים עדיין את שווי האגרות הסופי, כמו מנגנון זמני או אומדן ראשוני שימנע לשיטתם המשך גבייה עודפת עד להשלמת הבחינה. בכך הם מבקשים לשכנע את בג"ץ שלא לקבל את עמדת המדינה שלפיה כל התערבות לפני סוף עבודת המטה אינה אפשרית.
קו טיעון נוסף של החברות נוגע לאופן שבו המדינה מציגה את מרחב שיקול הדעת שלה. המדינה נשענת, בין היתר, על הטענה שמדובר בסמכות רשות ובחקיקת משנה, ולכן אין מקום לחייב את השר להתקין תקנות בלוח זמנים מסוים, במיוחד כשמעורבים גם משרד האוצר, ועדת אגרות בין-משרדית וועדת הכלכלה. המפעילים, מנגד, מנסים למסגר את הסעד המבוקש באופן צר וזהיר יותר – לא כהחלפת שיקול הדעת המקצועי של הרגולטור, אלא כהצבת מסגרת דיונית שתמנע סחבת ותייצר ודאות.
המחלוקת האמיתית היא לא רק גובה האגרה, אלא משך הזמן
במישור המהותי, החברות גם מבקשות להדגיש נקודה שלדבריהן עולה מתשובת המדינה עצמה, שהנושא אכן דורש בחינה מחודשת. המדינה אמנם טוענת ששווי תדרים אינו "מדע מדויק", שיש כמה מתודולוגיות אפשריות, ושלא ניתן להניח מראש שהאגרות הקיימות גבוהות מדי, אך המפעילים מנסים להשתמש באותה עמדה כדי לחזק את הטענה ההפוכה: אם המדינה עצמה מודה שהשאלה פתוחה ומורכבת, אין הצדקה להותיר את המצב הקיים ללא מנגנון בקרה בזמן שההליך מתמשך.
מבחינת החברות, ליבת המחלוקת היא התוצאה המעשית של משיכת הזמן. כל חודש שבו ההליך נמשך ללא הכרעה, כך לשיטתן, משמר את מנגנון הגבייה הקיים ומעביר אליהן את המחיר של קצב העבודה הרגולטורי. לכן הן מבקשות מבית המשפט התערבות מוגבלת, כזו שלא תקבע את התעריף במקום המשרד, אך כן תבטיח שהבדיקה לא תהפוך להליך פתוח ללא תחנת יציאה ברורה.
ברקע, המדינה מתארת מסלול ארוך יחסית: עבודת יועץ חיצוני, בחינת ההמלצות במשרד, השלמות ותיקוף מתודולוגי, ורק לאחר מכן, אם יימצא צורך, קידום תיקון תקנות. מבחינת המפעילים, דווקא המבנה הרב-שלבי הזה מחזק את הצורך בעוגן שיפוטי דיוני ולא מחליש אותו.
המסר המרכזי בתגובת המפעילים הוא כפול: הם אינם מבקשים מבג"ץ להחליף את משרד התקשורת בקביעת שווי התדרים, אך גם אינם מוכנים שהמדינה תשתמש בעצם קיומה של בדיקה מקצועית כתשובה מספקת לעתירה. מבחינתם, אם המדינה מבקשת זמן, היא צריכה לבוא עם מסגרת מחייבת יותר מהבטחת עדכון כללית בעוד כמה חודשים.
