הדיון סביב הרווחיות העודפת של מונופול בזק כבר כמעט ונעלם מהדיון הציבורי. את העיתונות הכלכלית כבר לא מעניין כיצד מונופול אדיר יגרוף השנה 1.3 מיליארד שקל, ולעומת זאת מתחרותיה של בזק סלקום ופרטנר ירוויחו השנה כעשירית מזה. נדגיש כי הרווחיות העודפת של בזק איננה הנושא שלשמו התכנסנו, הנושא הוא כיצד משרד ממשלתי מסייע לרווחיות המטורפת הזו בשתיקה ובמעשה, ובכך מסייע לחסל את כל השחקנים הקטנים בשוק שפשוט הולכים ונעלמים וכבר לא מסוגלים לייצר תחרות לבזק.
ראשית, נזכיר את אחד החטאים הגדולים של המשרד, שהוא היעדר הפיקוח על המחירים הסיטונאיים בתמורה לויתור על הפיצול בין ספק לתשתית. אם לשר התקשורת שלמה קרעי היה גורם מקצועי אחד שיודע לתווך לו כראוי את המציאות בשוק התקשורת ובעיקר את ההיסטוריה האחרונה, אני מניח שהוא לא היה מאפשר לאירוע הזה לעבור בשתיקה. לקרעי חסרה בהסתכלות שלו על שוק התקשורת – ההיסטוריה והאירועים שליוו את המציאות שבה השוק פועל היום. הוא טועה כשהוא מסתכל על הכאן ועכשיו בלבד במקום להבין את השורשים של מה שקורה בשוק ומי נגד מי. וזה מסביר את התקלה החמורה שבאי ההתערבות שלו במחירים הסיטונאיים.
אז אנחנו כאן כדי להסביר לו: הויתור על הפיצול באינטרנט גרם לכך שבזק גרפה 70% משוק ה – ISP בתוך כ – 3 שנים. זה נתון מטורף. שחקניות ה – ISP הקטנות הוכחדו לגמרי ומלבד כמה שחקנים קטנים כמו 019, גילת טלקום ואינטרנט רימון, הרוב פשוט נעלמו. אבל ביטול הפיצול הוא לא הבעיה. הפיצול באינטרנט היה איוולת וטעות שנמשכה יותר מדי זמן וטוב שבוטל. הבעיה היא חוסר האיזון המשווע שאמור היה להתלוות לכך במעש.
אני עדיין זוכר את השיחות עם ראשי המשרד, וכן, הכוונה למנכ"לית המשרד לשעבר לירן אבישר בן-חורין, ושר התקשורת יועז הנדל, שהבטיחו שלצד ביטול הפיצול, המחירים הסיטונאיים יהיו חייבים לרדת והשוק הסיטונאי יהיה חייב לעבוד בצורה אפקטיבית. יועז הנדל לא רלוונטי לוויכוח כי הוא עזב, אבל אבישר בן-חורין הייתה ברבעון הראשון של השנה מנכ"לית המשרד.
בשורה התחתונה המחירים הסיטונאיים לא ירדו, התחרות התרסקה, ומשרד התקשורת עוד מעז להצהיר שהוא במגמת עזרה למפעילים על רקע המלחמה. להיפך. המשרד הורס במו ידיו את התחרות בשוק ופוגע בשחקנים הקטנים במקום לעזור להם.
אי הורדת המחיר הסיטונאי היא פשוט פשע כלכלי. בסוף הרבעון הראשון של 2021, הרבעון הראשון בו בזק התחילה לספק שירותי סיבים, עמד ה- ARPU של בזק משירותי אינטרנט על 103 שקל וההכנסות של בזק משירותי האינטרנט היו 398 מליון שקל לרבעון.
עוד לא עברו שנתיים, וה- ARPU של החברה עלה ל- 124 שקל והכנסות עומדות על 490 מיליון שקל לרבעון.
בזק הגדילה את ההכנסות שלה משירותי אינטרנט בכ 400 מיליון שקל בשנה. זה כולל כמובן את ההכנסות מביטול הפיצול – כלומר מהעובדה שהיא מספקת אינטרנט אחוד.
שיעור הלקוחות הסיטונאים מכלל התשתית עמד אז על כ- 35% והיום קרוב ל- 30% רובם הגדול בהסכם יחיד מול פרטנר ולקוחות יס. למעשה לא פועל באמת שוק סיטונאי על סיבים.
אבל מה שהכי מעניין שלמרות שבזק פרסה כבר למעלה מ- 2 מיליון בתי אב ולמרות שסה"כ נפרשו בישראל למעלה מ- 2.3 מיליון בתי אב (על פי הערכות), הרי שבסה"כ (כל החברות יחד) יש פחות מ- 1.3 מיליון בתי אב המחוברים לסיבים בישראל. מיליון בתי אב יכולים לעבור לסיבים ולא עוברים.
למה?
אולי כי לקוח ממוצע שילם לבזק לפני שנה וחצי כ- 120 שקל (ה- ARPU בתוספת מע"מ) והיום משלם 145 שקל.
אולי כי אין שוק סיטונאי במחירים מתאימים שמשתקפים אפילו מעסקה בין קונה ומוכר מרצון כמו במקרה של פרטנר מול בזק וסלקום מול IBC?
נזכיר כי המחיר הסיטונאי ירד מ – 82 ל – 72 שקל לפני מע"מ (ביוזמת בזק ובתיאום מול משרד התקשורת) אך בפועל ל – 40-45 שקל בעסקאות אלה. בידי המשרד ממצאים של עבודה כלכלית שנעשתה בהזמנתו שאומרת שזה המחיר הסיטונאי המתבקש. אז איך יכול להיות שהמחירים כה גבוהים ויישארו כך למרבה הצער בגלל הכישלון הבוטה של המשרד. ועוד לא דיברנו על מחירי הפיקוח של בזק והמחירים הנגבים על מעבר בתשתיותיה שבחסות המשרד רק הולכים ומאמירים במקום שיירדו.
וכאן המקום לשאול היכן מבקר הפנים של המשרד? היכן אגף התקציבים במשרד האוצר? כשמדובר בענייני דואר ישראל אגף התקציבים עמד על הרגליים האחוריות, ידע לכופף את המשרד, היכן הוא כשבזק מרוויחה מאות מיליוני שקלים על חשבון הציבור?
ועוד דבר לסיכום: הדישדוש של שוק התקשורת, הוא בדיוק בגלל ההתנהלות הזאת. ישראל תמשיך לפגר בדור החמישי, תמשיך להישאר מאחור בכל הקשור לחדשנות, ובסופו של דבר יקרה מה שתמיד קורה – משבר. אבל אז מי יהיה שם כדי לזכור מאיפה הכל התחיל…

















תיקון. המחיר הסיטונאי ירד מ – 82 שקל לפני מע"מ ל – 72 שקל בתיאום עם בזק לאחר העסקה עם פרטנר. בפועל המחירים בעסקת פרטנר בזק ובסלקום -IBC עומדים על 40-45 שקל.