בג"ץ ביטל את סגירת גל"צ: הממשלה לא הוכיחה שהשיקולים היו ענייניים

שלושת השופטים קיבלו פה אחד את העתירות נגד החלטת הממשלה, אך מטעמים שונים. פסק הדין אינו שולל סגירה עתידית של התחנה, אלא קובע שההחלטה שהתקבלה הייתה נגועה בחשש לשיקולים פוליטיים ובהליך פגום

בג"ץ ביטל היום את החלטת הממשלה לסגור את גלי צה"ל. ההכרעה התקבלה פה אחד בתוצאה על ידי השופטים יחיאל כשר, אלכס שטיין ודפנה ברק-ארז, שקיבלו את העתירות שהגישו בין היתר התנועה לאיכות השלטון, ארגון העיתונאים, מועצת העיתונות, ועד עובדי התחנה ואנשי תקשורת לשעבר.

החלטת הממשלה התקבלה ב-22 בדצמבר 2025 וקבעה כי שידורי גל"צ יופסקו לכל המאוחר ב-1 במרץ 2026. לצד הסגירה, נקבע כי הקצאת תדרי הרדיו ששימשו את התחנה תפקע. בג"ץ הקפיא את ההחלטה כבר ב-28 בדצמבר, וכעת ביטל אותה באופן סופי. משמעות הדבר היא שגם הסעיף הנוגע לפקיעת הקצאת התדרים אינו בתוקף.

עם זאת, פסק הדין אינו קובע כי אסור לממשלה לסגור את גל"צ. השופטים הדגישו כי השאלה אם ראוי להפעיל תחנת רדיו צבאית המשדרת חדשות ואקטואליה היא שאלה ציבורית לגיטימית, וכי ניתן עקרונית לקבל גם החלטה על סגירתה. אלא שהחלטה כזו חייבת להתבסס על תשתית עובדתית מספקת, על בחינת חלופות ועל הליך נקי משיקולים זרים.

מכתב קרעי, הפרוטוקול החסר והחלופה שלא נבחנה

השופט כשר, שכתב את פסק הדין המרכזי, קבע כי העותרים הציגו בסיס מספיק לחשש ששיקולים פסולים ביחס לתכני התחנה ולעמדות הפוליטיות שיוחסו לה עמדו מאחורי ההחלטה. בנסיבות אלה עבר הנטל למדינה להוכיח כי השיקול הפסול לא היה דומיננטי בהחלטת הממשלה. לפי פסק הדין, המדינה לא עמדה בנטל הזה.

אחת הנקודות המרכזיות הייתה הימנעות המדינה מהגשת פרוטוקול ישיבת הממשלה המלאה שבה התקבלה החלטת הסגירה. המדינה הגישה את החלקים הגלויים, הכוללים את הצגת ההצעה בידי שר הביטחון, אך לא את הדיון שניהלו השרים ואת השאלות שעלו בו. גם תצהירים אישיים מטעם השרים שהצביעו בעד ההחלטה לא הוגשו.

כשר קבע כי היעדר הפרוטוקול המלא מקבל משקל מיוחד נוכח דיווחים על התבטאויות של שרים בישיבה שעסקו בקו הפוליטי שיוחס לגל"צ ובתכניה. בית המשפט לא קבע שהתבטאויות אלה משקפות בהכרח את הדברים שנאמרו, אך ציין שהמדינה הייתה יכולה להציג את הפרוטוקול המלא כדי להעמיד את הדברים על דיוקם – ובחרה שלא לעשות זאת.

פסק הדין הצביע גם על פגמים בעבודת הוועדה המייעצת לשר הביטחון. הוועדה הציעה שתי חלופות: סגירה מלאה של גל"צ, או המשך הפעלתה כתחנה צבאית ללא חדשות ואקטואליה. למרות זאת, בפני הממשלה הובאה רק חלופת הסגירה. השופטים ציינו גם את טענות העותרים על לוח זמנים קצר, על הרכב הוועדה ועל תשתית עובדתית חלקית.

שלושת השופטים הסכימו על התוצאה – אך לא על כל הדרך אליה

השופט שטיין סבר כי לממשלה ולרמטכ"ל יש סמכות עקרונית להורות על סגירת גל"צ, וכי אין הכרח בחקיקה ראשית לשם כך. הוא גם הבהיר כי בעיניו הטענה שסגירת התחנה פוגעת בהכרח בחופש הביטוי אינה יכולה לעמוד, משום שלמדינה אין חובה להפעיל תחנת רדיו כדי לאפשר ביטוי לדעות.

אלא ששטיין הצטרף לביטול ההחלטה בשל מכתבו של שר התקשורת שלמה קרעי לשר הביטחון ישראל כ"ץ, שבו קרא לסגירת התחנה "תוך מימוש סדר היום הימני ליברלי שאנחנו חולקים". שטיין קבע כי מכתב זה מלמד על התערבות שלטונית פסולה בתכני שידור ועל שקילת מטרה זרה.

השופטת ברק-ארז הצטרפה למסקנה וקבעה כי סגירת כלי תקשורת ציבורי בשל תפיסה שהוא מבטא עמדה פוליטית שאינה לרוחו של השלטון היא שיקול פסול מעיקרו. היא הוסיפה כי הפגם בהליך קבלת ההחלטה אינו שולי: לדבריה, הצטברות של עמדות מוקדמות אצל המעורבים, הרכב הוועדה, היעדר תשתית עובדתית מספקת ואי-הצגת חלופות פוגעים באמינות ההליך כולו.

בפועל, גל"צ ממשיכה לשדר והתדרים שלה נותרים מוקצים לה. הממשלה תוכל לשוב ולבחון את עתיד התחנה, אך פסק הדין מבהיר כי מהלך כזה לא יוכל להתבסס על התנגדות שלטונית לתוכני השידור או על הליך שמסקנתו נקבעה מראש.