צמרת בבית, חולשה בכיס: ישראל עשירית בנייח ורק במקום ה-67 בסלולר

מדד Ookla מציב את ישראל בעשירייה הראשונה בעולם במהירות האינטרנט הנייח, אך חושף תמונה חלשה בהרבה ברשתות הניידות. גם מדידת 5G נפרדת אינה משנה את המסקנה: ישראל עדיין רחוקה מהביצועים המצופים משוק תקשורת מתקדם.

הגולש הישראלי מחובר לשתי רשתות שונות לגמרי. בבית הוא גולש באחת הרשתות המהירות בעולם. מחוץ לבית, בסמארטפון, הוא גולש ברשת שמדורגת במקום ה-67. ישראל מדורגת במקום העשירי בעולם במהירות האינטרנט הנייח, עם מהירות הורדה חציונית של 297.97 מגה-ביט לשנייה. זהו הישג משמעותי, שמציב אותה לצד שווקים מפותחים מאוד ומעיד על השפעת המעבר לחיבורי סיבים אופטיים.

אבל באינטרנט הנייד התמונה שונה לחלוטין. לפי עדכון אוגוסט 2026 של Speedtest Global Index מבית Ookla, ישראל מדורגת במקום ה-67 בעולם בלבד, עם מהירות הורדה חציונית של 68.65 מגה-ביט לשנייה.

זהו דירוג חלש לישראל. לא מדובר רק בפער מול מדינות המפרץ או דרום קוריאה, שהשקיעו סכומי עתק ברשתות סלולר. ישראל נמצאת גם אחרי עיראק, ארמניה, אלג'יריה, מרוקו, צ'ילה, אירלנד, ספרד, איטליה וקנדה. מהירות של כ-69 מגה-ביט לשנייה מאפשרת שימוש שוטף באפליקציות, בווידאו ובגלישה, אך המדד אינו בוחן אם החיבור “מספיק”. הוא משווה את ביצועי הרשת בפועל מול שאר העולם – ובמבחן הזה ישראל אינה מספקת תוצאה טובה.

הפער אינו רק בדירוג – הוא בקצב השיפור

ההשוואה למאי השנה מחדדת את הבעיה:

בתוך שלושה חודשים עלתה מהירות האינטרנט הנייח בישראל בכ-5%, והדירוג השתפר בחמישה מקומות. בנייד, לעומת זאת, המהירות עלתה בכ-1.8% בלבד והדירוג השתפר בשלושה מקומות.

המשמעות אינה שהרשתות הסלולריות לא השקיעו או שלא נוספו אתרי 5G. המשמעות היא שההשקעה טרם תורגמה לשיפור יחסי משמעותי מול העולם. מדינות אחרות משפרות את הרשתות שלהן בקצב מהיר יותר, וישראל נשארת מאחור.

גם הפער בין שני המדדים בולט: המהירות החציונית שנמדדה בנייח גבוהה פי 4.3 מזו שנמדדה בנייד. אלה כמובן טכנולוגיות שונות, ולכן אין לצפות לשוויון מלא ביניהן. ובכל זאת, במדינה קטנה וצפופה, שבה חלק ניכר מהאוכלוסייה חי ועובד במטרופולינים, זהו פער שמחייב הסבר.

ה-5G מהיר יותר – אך עדיין אינו הישג בינלאומי

במדידת 5G נפרדת, ישראל מדורגת במקום ה-57 בעולם, עם מהירות הורדה חציונית של 140.84 מגה-ביט לשנייה. הנתון גבוה ביותר מפי שניים מהמהירות במדד הסלולרי הכולל, ומראה שהרשתות מסוגלות לספק ביצועים טובים יותר כאשר המשתמש מחובר בפועל לדור החמישי.

אך גם כאן אין מקום לחגיגות. מקום 57 בעולם אינו הישג של שוק סלולרי מוביל. הוא מלמד שהדור החמישי משפר את הביצועים היכן שהוא זמין ובשימוש, אך אינו מרים את החוויה הכוללת של כלל המשתמשים לרמה תחרותית מול העולם.

הפער בין נתון ה-5G למדד הסלולרי הכולל גם מצביע על מגבלה מהותית של השיח המקומי. מספר אתרי 5G או הופעת הסמל 5G במסך המכשיר אינם המדד החשוב. השאלה היא כמה מהמשתמשים נהנים בפועל מביצועי הדור החמישי, לאורך היום ובמקומות שבהם הם עובדים, נוסעים וגולשים.

הנייח התקדם, הסלולר נותר מאחור

בראייה היסטורית, הפער בין השווקים אינו חדש. ישראל דורגה במקום ה-29 בעולם בנייח בשנת 2022 ובמקום ה-18 ב-2023, לעומת המקום העשירי כעת. בנייד היא דורגה באותן שנים במקומות 70 ו-64, וכעת במקום 67. יש להתייחס להשוואה זו כמגמה כללית ולא כהשוואה סטטיסטית מלאה, משום שמתודולוגיית המדד השתנתה מאז, אך הכיוון ברור: האינטרנט הנייח התקדם במעמדה הבינלאומי של ישראל הרבה יותר מהאינטרנט הנייד.

מדד Ookla אינו יכול לקבוע לבדו מה מקור הפער. הוא אינו בוחן קליטה בתוך מבנים, ניתוקים, זמינות לאורך כבישים או את ביצועיה של כל חברת סלולר בנפרד. לכן הוא גם אינו מאפשר להכריע אם הבעיה היא מחסור בתדרים, צפיפות אתרים, קשיי תכנון והקמה, תמסורות או רמת ההשקעה בשוק.

אבל הוא כן מציג תוצאה שאי אפשר להתעלם ממנה: ישראל הצליחה לבנות אינטרנט נייח מהיר ברמה עולמית, אך עד כה לא הצליחה לתרגם את השקעות הסלולר וה-5G לביצועים בינלאומיים דומים.