בית הדין לא נתן את הצווים שביקשה בזק – וההליך הסתיים בהסכמות עם הוועד
לאחר שבזק פנתה לבית הדין לעבודה בבקשה להוציא צווים זמניים נגד צעדי המחאה של ועד העובדים, הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין. במסגרתן נקבע כי העובדים לא ינקטו באלימות, לרבות פריצה למשרדי הדירקטוריון בכוח פיזי, ואילו הבקשה שהגישה החברה נמחקה ללא צו להוצאות
העימות החריף בין נציגות העובדים לבין יו"ר הדירקטוריון הסתיים בשלב זה ללא הכרעה מהותית של בית הדין – וגם בלי שבזק קיבלה את הצווים הזמניים שביקשה. במקום זאת, הצדדים הגיעו להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, שלפיהן העובדים לא ינקטו באלימות, לרבות פריצה למשרדי הדירקטוריון תוך שימוש בכוח פיזי, והבקשה שהגישה החברה נמחקה ללא צו להוצאות.
מבחינה משפטית, מדובר בתוצאה שונה מזו שבזק ביקשה להשיג כשהגישה את הבקשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. החברה ביקשה לאסור על נציגות העובדים לפעול בדרך כוחנית ובאמצעות מעשים בלתי חוקיים שלטענתה חרגו מהמסגרת הלגיטימית של סכסוך עבודה, בניסיון להשפיע על זהותו של יו"ר הדירקטוריון תומר ראב"ד. אלא שבסופו של דבר בית הדין לא נדרש להכריע בטענות עצמן, לא נתן צו מניעה רחב, וההליך הסתיים בהבנות מוסכמות בין הצדדים.
לפי בקשת בזק, יו"ר ארגון העובדים איציק בסלו הודיע בריאיון פומבי על כוונתו להביא לסיום כהונתו של ראב"ד, ובהמשך נקט הוועד שורה של צעדי מחאה שלטענת החברה חצו קו אדום. בבקשה תוארו, בין היתר, חסימת החניה השמורה ליו"ר הדירקטוריון באמצעות תוף כבלים, הצבת שלט של "טכנאי בזק בעבודה", חניה מופגנת של רכב יו"ר הוועד במקום, וכן שיבוש ישיבת דירקטוריון באמצעות מערכת הגברה, מוזיקה חזקה, ניסיון להתפרץ לישיבה, עימותים פיזיים עם מאבטחים וכניסה למתחם ההנהלה שבסופה אף הוזמנה משטרה למקום.
בזק טענה כי מדובר בהתנהלות כוחנית ובלתי חוקית, שאינה יכולה לחסות תחת ההגנה שניתנת לצעדים ארגוניים בסכסוך עבודה. עוד הדגישה החברה כי שאלת מינויו של יו"ר דירקטוריון נתונה לסמכות הדירקטוריון בלבד, ולנציגות העובדים אין כל מעמד להתערב בה. לטענת בזק, עצם הניסיון להשפיע על זהות יו"ר הדירקטוריון באמצעים כוחניים הוא פסול מעיקרו, במיוחד כאשר לארגון העובדים כבר יש נציגות בדירקטוריון.
הוועד וההסתדרות: מחאה מותרת, סמלית ומידתית
מנגד, ועד עובדי בזק וההסתדרות לא הסתפקו בתגובה משפטית טכנית, והציגו גרסה הפוכה לחלוטין לאירועים. לשיטתם, מדובר היה במחאה מותרת, מידתית וסמלית, שלא שיתקה את החברה, לא פגעה בפעילותה העסקית ולא חרגה מהקווים שהותוו בפסיקה למחאה במקום העבודה.
בתגובה שהגישו ניסו העובדים למסגר את הסכסוך לא כעימות נקודתי על חניה או על ישיבת דירקטוריון, אלא כחלק ממאבק רחב בהרבה על עתיד בזק לאחר יציאת סרצ'לייט, על המשך כהונתו של ראב"ד גם לאחר שהחברה הפכה לחברה ללא גרעין שליטה, ועל הדרך שבה מתנהלת החברה בזמן שהמו"מ עם העובדים תקוע.
אחת הטענות המרכזיות בתגובת הוועד נגעה לכך שראב"ד נותר בתפקידו גם לאחר מכירת מלוא מניות סרצ'לייט בבזק והמעבר לחברה ללא גרעין שליטה. לטענת העובדים, במקום חילופי הנהגה ציפו להם מהלכים שהעמיקו את הזעם כלפי ההנהלה, ובראשם אישור של מדיניות תגמול חדשה לבכירים. בתגובה נטען כי ראב"ד הוביל מהלכי תגמול שכללו העלאת שכר, מענק בגובה 15 משכורות ותגמול באופציות, וזאת בזמן שהעובדים עצמם נותרו מחוץ להסכמות סביב מהלכים מבניים משמעותיים בחברה.
מבחינת הוועד, המאבק כבר מזמן אינו אישי בלבד נגד ראב"ד, אלא משקף מאבק עמוק יותר על דמותה של בזק, על אופן קבלת ההחלטות בה ועל השאלה אם הנהלת החברה יכולה לקדם מהלכים אסטרטגיים כבדי משקל – ובהם ביטול ההפרדה המבנית – בלי להגיע להסדרה עם העובדים.
בלי הכרעה שיפוטית, עם פתח לעימות הבא
בסופו של דבר, בית הדין בחר בהסכמות הצדדים. לאחר הפסקה ושיחה מחוץ לפרוטוקול, הגיעו הצדדים להבנות שלפיהן העובדים לא ינקטו באלימות, לרבות פריצה למשרדי הדירקטוריון בכוח פיזי. בהמשך ביקשו למחוק את הבקשה ללא צו להוצאות, ובית הדין נתן להסכמות תוקף של פסק דין. עוד נקבע כי שני הצדדים שומרים על זכויותיהם לשוב ולפנות לבית הדין בעת הצורך.
מבחינה מעשית, כל אחד מהצדדים יכול לטעון להישג חלקי. בזק יכולה לומר שקיבלה התחייבות מחייבת להימנע מאלימות ומפריצה בכוח, אך מנגד היא לא קיבלה את הצווים הרחבים שביקשה. הוועד וההסתדרות יכולים לטעון כי בית הדין לא אימץ את גרסת החברה, לא נתן נגדם צו מניעה מהותי ולא פסק הוצאות, ולכן העובדים יכולים להמשיך בצעדי מחאה כל עוד לא מפעילים אלימות.
השורה התחתונה היא שההליך המשפטי הנוכחי אמנם הסתיים, אך הסכסוך עצמו רחוק מסיום. המתח בין יו"ר בזק לוועד העובדים נותר בעינו, וכך גם המחלוקת הרחבה יותר על עתיד החברה הפועלת כיום ללא גרעין שליטה.
