במשרד התקשורת רוצים לשבור את השוויון בין חברות הסלולר
אחרי שנים של שיתוף אתרים והקצאות תדרים דומות, במשרד מזהים שוק שבו המחירים נמוכים – אבל קשה למפעילים לבלוט באיכות הרשת. תדרי 1,500 מגה הרץ עשויים להיות הצעד הראשון
במשרד התקשורת יש מי שסבורים כי שוק הסלולר הישראלי הגיע למצב שבו החברות מתחרות בעיקר על מחיר, אך מתקשות לבדל את עצמן באיכות הרשת. הכיסוי דומה יחסית, השירותים דומים, הקצאות התדרים קרובות זו לזו – וגם המחירים נשחקו לרמה נמוכה מאוד.
זו אינה בהכרח תוצאה של היעדר השקעה מצד החברות. להפך: חלק מהמדיניות שקידמה המדינה במשך השנים נועדה בדיוק לאפשר פריסה בעלות נמוכה יותר ולהפחית כפילויות. אלא שכעת במשרד מזהים גם את המחיר של אותה מדיניות: היא מצמצמת את היכולת של מפעיל אחד לבנות יתרון ברור על פני האחר.
במילים אחרות, המשרד רוצה להחזיר לשוק הסלולרי את האפשרות להיות טוב יותר, ולא רק זול יותר.
אתר אחד במקום שלושה
הדוגמה הבולטת לכך היא שיתוף האתרים. כיום, במקרים רבים, אתר סלולרי חדש מוקם כך שמפעילים נוספים יכולים להצטרף אליו. מבחינת הרשויות המקומיות, זו דרך נוחה להתמודד עם הקמת אנטנות: אתר אחד במקום שלושה או ארבעה, פחות בקשות להיתרים, פחות תשתיות ופחות התנגדויות.
גם למפעילים יש בכך יתרון. שיתוף של תורן, חשמל, חדרי ציוד ומיקום חוסך כסף ומאפשר לקדם אתרים שקשה יותר להקים לבדם.
אלא שההיגיון הזה עובד גם בכיוון ההפוך. כאשר מפעיל מקים אתר חדש ומתחריו מצטרפים אליו, קטן היתרון שהוא יכול לייצר באמצעות הקדמת פריסה או בחירת מיקום שבו לאחרים עדיין אין נוכחות. ככל שיותר אתרים מוקמים במתכונת כזו, הרשתות מתבססות על יותר ויותר נקודות משותפות – וקשה יותר לייצר הבדל הנראה לעין ללקוח.
אין פירוש הדבר שאתר משותף מייצר רשת זהה. מדובר בדרך כלל בשיתוף פסיבי בלבד: המיקום, התורן והתשתיות. כל חברה יכולה להפעיל ציוד רדיו משלה, לבחור אנטנות ותצורת רשת, ולהשתמש בתדרים שלה. ועדיין, השיתוף מצמצם חלק מהיתרון שאפשר להשיג באמצעות פריסה עצמאית ומהירה יותר.
זהו הפרדוקס שמטריד כיום את המשרד: הוא רוצה להסיר חסמים ולהגדיל את מספר האתרים, אך חושש שמודל הפריסה שהתפתח יוצר רשתות דומות מדי ופחות תחרות על איכות.
תדרים במקום שוויון
למדינה נותר מנוף אחד משמעותי כדי לשנות את המצב: הספקטרום. תדרים הם חומר הגלם של כל רשת סלולרית. למפעיל שמחזיק ביותר תדרים יש בדרך כלל יותר יכולת להתמודד עם עומסים, להציע מהירויות גבוהות יותר ולשפר את ביצועי הרשת במוקדים שבהם יש שימוש כבד.
בתדרים נמוכים, היתרון עשוי לבוא לידי ביטוי גם בכיסוי ובחדירה טובה יותר למבנים. בתדרים גבוהים יותר, התרומה היא בעיקר לקיבולת ולמהירות. בכל מקרה, היקף התדרים לבדו אינו קובע את איכות הרשת – גם אופן הפריסה, הציוד, מספר האתרים וההשקעה השוטפת משפיעים עליה – אך הוא תנאי בסיסי ליכולת לייצר יתרון.
עד היום הקצאות התדרים בישראל היו דומות למדי בין המפעילים. גם כאשר המכרזים אפשרו לרכוש כמויות שונות, מגבלות צבירה, גודל החבילות והרצון לשמור על שוק מאוזן הובילו בפועל לכך שאף חברה לא פתחה פער גדול מדי מהאחרות.
כעת נבחן במשרד שינוי גישה. במקום להניח מראש שכל המפעילים צריכים לקבל פחות או יותר אותו נתח, ייתכן שההקצאות הבאות יאפשרו לחברה שתהיה מוכנה לשלם יותר לרכוש יותר תדרים – ולנסות להפוך את היתרון הזה לביצועים טובים יותר בשטח.
התחום הראשון שעשוי לבחון את הגישה הזאת הוא 1,500 מגה הרץ. מדובר בתדר הורדה משלים, המכונה Supplemental Downlink, שאינו מיועד לכיסוי בפני עצמו אלא להוספת קיבולת ומהירות הורדה באמצעות שילוב עם תדרים אחרים. עבור מפעיל שירכוש ממנו נתח רחב יותר, הוא יכול להיות כלי לשיפור הביצועים באזורים עמוסים.
גם תדרי 600 מגה הרץ נבחנים באותו הקשר, אך שם מדובר בסוגיה רגישה ומורכבת יותר. זהו תחום תדר נמוך, ולכן יש לו פוטנציאל משמעותי לשיפור כיסוי וחדירה למבנים. מנגד, המשרד יצטרך לוודא את התאמתו למכשירים, לתוכניות התדרים באירופה ולסוגיות התיאום מול המדינות השכנות.
מדובר בשני תחומי תדר חדשים, שהמשרד כבר פרסם לגביהם קול קורא אך טרם הקצה אותם למפעילים. לכן יהיה מעניין במיוחד לראות אם הגישה הזו תיושם גם במכרזים בתחומים מוכרים ונפוצים יותר, שכבר נמצאים בשימוש ברשתות הסלולר – ובראשם תדרי 1,800 מגה הרץ, שהמדיניות לגביהם נבחנת בימים אלה.
האתגר של משרד התקשורת יהיה להימנע ממצב שבו מכרז לפי מחיר ייצור רק פערי כוח פיננסיים בין החברות. אם המטרה היא לעודד תחרות על איכות, השאלה היא האם המדינה תסתפק במכירת תדרים למרבה במחיר, או שתדרוש בתמורה גם התחייבויות ברורות לפריסה, לקיבולת ולאיכות השירות.
הדיון הזה מסמן שינוי תפיסתי: אחרי שנים שבהן המדינה ביקשה לשמור על איזון בין המפעילים, במשרד יש מי שחושבים שהאיזון עצמו הפך לחסם.
