ניתוח |הדואר כחצר האחורית של הממשלה

סביר להניח שהממשלה החדשה הורידה היום יגון שאולה את כל תוכנית ההבראה של הדואר. דוד ביטן, יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, שבדרך כלל מתנהל כמבוגר האחראי, דרש להכניס שינויים בתוכנית ההבראה שהם כל כך מרחיקי לכת שקשה לראות כיצד יוצאים מהפלונטר שאליו הכניס את העסק. גם שר התקשורת שלמה קרעי שהורה על עצירת סגירת סניפים בפריפריה, תורם תרומה משמעותית לאי הוודאות סביב עתיד החברה הממשלתית.
ההצעה של ביתן לפיה הבנקים יממנו את בנק הדואר, משמעותה היא עצירת  הפרטת החברה. הרי ברור שהסיכוי לכך הוא אפסי כי הוא יחייב חקיקה והבנקים יתנגדו לכך, כך שהמשמעות בפועל של ההכרזה שלו ושל קרעי היא עצירת ההפרטה. כך מכניסים עז.
לממשלה יש זכות לעשות זאת. כמו שהחליטו על הפרטה יכולים גם להחליט על עצירתה. אבל המשמעות היא הרסנית כי ביתן וקרעי לא מביאים שום חלופה, אלא דורשים להכניס שינויים מהותיים בתוכנית שהמשמעות שלהם היא אחת – עצירת המהלך.
בסופו של יום הממשלה התחייבה לתוכנית והקצתה מיליארד שקל בתמורה לפיצויי למעלה מאלף עובדים שכבר פרשו או שבתהליך פרישה. מה יעשו איתם? הדואר באמצע תהליך ארגון מחדש, מי יקח אחריות לעצירת המהלך?
ספק אם יו"ר החברה מישאל וקנין והמנכ"ל דוד לרון יסכימו לקחת את האחריות על הדבר הזה, וייתכן שזו גם כל מטרת המהלך. להזיז אותם ולהביא את האנשים מטעם.
בשורה התחתונה, דואר ישראל היה ונשאר החצר האחורית של הממשלה, למעט חלון בתקופתו של יועז הנדל כשר תקשורת. הכדור קרוב לוודאי יתגלגל בקרוב לפתחו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. האוצר כבר התחייב להעביר את הכסף ויש הסכם שנחתם במסגרתו הדואר גם אמור להעביר נכסים למכירה לטובת קופת האוצר כולל מכירת סניפים. מה יקרה עם זה עכשיו? כנראה שזה לא מזיז לאף אחד, חוץ מלעובדים ולציבור שימשיך לסבול משירות עלוב. במחשבה שנייה, אולי זה הזמן של העובדים להתחיל להיאבק. עד עתה השיגו את מבוקשם במו"מ רגוע, אבל עכשיו כשהממשלה מאיימת לסכל את ההסכם, הם יהיו חייבים לשנות גישה.