הסכסוך בין סלקום לשותפותיה ב – IBC מגיע לבית משפט

קרב משפטי נפתח היום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בעקבות תביעה שהגישה סלקום נגד חברת IBC בה היא שותפה. כתב התביעה, חושף מערכת יחסים מסועפת ומורכבת בין שחקניות מרכזיות בשוק התקשורת הישראלי, ומציג טענות מפורטות להפרת הסכם אסטרטגי לשימוש בתשתיות הסיבים של IBC. הסכסוך נחשף בשנה שעברה בזמן אוויר https://zmanavir.co.il/internet/26099/.

כתב התביעה מפרט את היסטוריית היחסים בין הצדדים ואת המבנה התאגידי המורכב שעומד בבסיס הסכסוך. סלקום מחזיקה 23.3% מתוך 70% ממניות IBC, בשותפות עם קרן תש"י והוט המחזיקות שיעור זהה, וחברת חשמל מחזיקה ב-30% מהמניות. מבנה בעלות זה, המכונה בתביעה "השותפות המוגבלת", נוצר במארס 2019 כאשר סלקום רכשה את החזקותיה ב-IBC.

לב הסכסוך נעוץ בהסכם IRU (Indefeasible Right of Use) שנחתם בין סלקום ל-IBC במרץ 2019, המעניק לסלקום זכות שימוש בלתי הדירה בקווי התשתית של IBC לתקופה של 15 שנים. על פי כתב התביעה, ההסכם המקורי חייב את סלקום לרכוש קווי תשתית מ-IBC בהיקף שלא יפחת מ-10% מבתי החלוקה, ובכל מקרה לא פחות מ-6,000 קווי תשתית, כפי שיהיו מעת לעת.

המסמך מפרט בהרחבה את ארבעת התיקונים שנערכו להסכם זה במהלך השנים:

1. התיקון הראשון (ספטמבר 2019) – הסדיר את תנאי התשלום של התמורה, כך שהתשלומים הרבעוניים לטובת IBC הופחתו מ-40 תשלומים רבעוניים ל-36 תשלומים רבעוניים.
2. התיקון השני (דצמבר 2019) – סלקום הסכימה ל"הגדיל הספקים" באמצעות הגדלת שיעור ההתחייבות שלה מ-10% ל-15% מבתי החלוקה, כל עוד היא עדיין תספק שירות יחד עם IBC, שאף התחייבה לספק שירות נוסף.
3. התיקון השלישי (ספטמבר 2020) – השלב המשמעותי ביותר בסכסוך, כאשר הוט נכנסה כשותפה מחזיקה ב-IBC, וסוכם על הסכם IRU משולש. בתיקון זה הוגדרה בצורה ברורה התחייבות סלקום לרכוש קווי תשתית בשיעור של 10% מכלל בתי החלוקה המחוברים, ועד למגבלה (תקרה) של 1.7 מיליון בתי לקוח, קרי תקרת 170,000 קווים.
4. התיקון הרביעי (מרץ 2023) – עודכנה תקרת הפריסה ונקבעה הסכמה כי סלקום מחויבת לרכוש קווים מ-IBC בשיעור של 12.5% החל מיום 1.7.2023, ושיעור זה יעלה ל-15% מיום 1.7.2024, לגבי בתי החלוקה. בתיקון זה הוסכם במפורש על היקף פריסה מעודכן של שני מיליון בתי לקוח במקום 1.7 מיליון.

לטענת סלקום, IBC מנסה להתנער מההסכמות בתיקון הרביעי ודורשת ממנה לרכוש כמות גדולה יותר של קווי תשתית. הסלע המרכזי במחלוקת הוא פרשנות המושג "היקף הפריסה המעודכן". סלקום טוענת כי הוסכם על "תקרה" של שני מיליון בתי לקוח, ואילו IBC טוענת שמדובר במספר מינימלי שיכול לעלות.

המסמך מפרט כיצד באוגוסט 2024 הועלתה האפשרות להרחיב את פריסת IBC ל-2.4 מיליון בתי לקוח נוספים, דבר שמשמעותו תוספת התחייבות כספית של מאות מיליוני שקלים עבור סלקום. לטענת סלקום, היא מעולם לא הסכימה לכך, ובתיקון הרביעי היא הסכימה מפורשות רק לשיעור קבוע מתוך שני מיליון בתי לקוח.

בנוסף, סלקום מדגישה כי הוט ותש"י, בעלי השליטה ב-IBC, מקדמים אינטרסים אחרים – זרים, פסולים, ושאינם לטובת IBC עצמה. לטענת סלקום, הם דוחפים להרחבת פריסת הסיבים האופטיים ללא אישור דירקטוריון IBC, ויש אף חשש שהדבר נעשה כדי למנוע ממתחרים לרכוש את האחזקות ב-IBC.

פרק נרחב בכתב התביעה מוקדש לפירוט ההתנהלות הבעייתית, לכאורה, של הוט ותש"י בדירקטוריון IBC. סלקום טוענת כי ניסיונותיה להעלות את נושא מחלוקת הפרשנות באשר להיקף הפריסה נתקלו בהתנגדות, וכי ישיבות דירקטוריון בנושא נמנעו או נדחו שוב ושוב.

התביעה מפרטת מקרה ספציפי שבו IBC דרשה מסלקום תשלום על שירות נוסף בהיקף של 60,000 קווי תשתית, מעבר למכסת 400,000 בתי לקוח, כאשר העלויות הכלכליות של התחייבות זו עומדות על מאות מיליוני שקלים.

טענה נוספת של סלקום נוגעת להחלטת משרד התקשורת שמחייבת את הוט לפרוס תשתית עצמאית בכל מקום שבו IBC לא פורסת תשתיות סיבים. לטענת סלקום להוט יש אינטרס שהפריסה תגיע ל – 2.4 מיליון משקי בית על ידי IBC, אחרת היא בעצמה תידרש לפרוס סיבים באותן שכונות, ולכן היא מפילה על IBC את הרחבת הפריסה של הסיבים.