מצרים וירדן חנכו כבל אופטי תת-ימי חדש בין עקבה לטאבה
כבל קצר – משמעות אסטרטגית רחבה
בימים האחרונים חנכו מצרים וירדן את כבל Coral Bridge – כבל סיבים אופטי תת-ימי המחבר את טאבה שבסיני עם נמל עקבה. אורכו 15 ק"מ בלבד, אך משמעותו האסטרטגית גדולה בהרבה. זהו החיבור הישיר הראשון בין שתי המדינות מזה רבע מאה.
הכבל מצויד ב-48 זוגות סיבים ומסוגל לשאת מעל פטאביט אחד של תעבורה בשנייה. הוא נוחת בתחנת נחיתה חדשה שהקימה Telecom Egypt בטאבה ומתחבר בצד הירדני אל Aqaba Digital Hub – מרכז נתונים מתקדם ונייטרלי, על פי הדיווחים של הירדנים, לנושאי תוכן וענן.
במצרים מיהרו להציג את המהלך כהישג גיאו-אסטרטגי. שר התקשורת אמר כי החיבור "מחזק את הגשר הדיגיטלי בין המדינות" ומעמיק את מעמד מצרים כשחקן בינלאומי. הוא צודק: גם פרויקט קצר כמו Coral Bridge הוא חלק ממאבק רחב בהרבה על שליטה בצמתי המידע של העולם.
מצרים מגנה על תעשיית הכבלים שלה
למעלה מ-90% מהתעבורה הדיגיטלית בין אירופה לאסיה עוברת היום במצרים. כבלי האינטרנט חוצים את סיני ומתחברים בים התיכון – מציאות שהפכה את מצרים ל"סואץ של המידע". ההכנסות מהמעבר נאמדות במאות מיליוני דולרים בשנה.
אבל התלות הזאת יצרה חוסר נוחות בקרב מפעילי ענן וחברות בינלאומיות. מצרים גובה דמי מעבר מהגבוהים בעולם. אנליסטים טוענים שהם מגיעים ל-50% מעלות פריסת כבל מאירופה להודו. פגיעות בעבר – קריעת כבלים מול אלכסנדריה או תקלות בדרום סואץ – המחישו את הסיכון: נקודת כשל אחת עלולה לשתק חיבורים בין יבשות.
מכאן נולד המירוץ לנתיבי עקיפה. גוגל מקדמת את פרויקט Blue-Raman: כבל מישראל דרך ירדן וסעודיה להודו, במסלול עוקף מצרים לחלוטין. חברות אחרות בוחנות מסדרונות יבשתיים בערב הסעודית או קווים עוקפי ים סוף הדרומי.
Coral Bridge הוא תשובת מצרים. במקום לאבד תעבורה שתזרום דרך ירדן בלבד, היא יוצרת שותפות עם Aman Digital Hub ומחברת את עקבה חזרה לרשת המצרית. כך, גם אם גוגל או אחרים יעבירו נתונים לירדן, הם ימצאו עצמם זורמים בסופו של דבר דרך התשתית המצרית לצפון.
זהו מהלך חכם. מצרים מאותתת שהיא לא תוותר על מעמדה ותשכיל לשלב נתיבים חדשים בתוך המערכת הקיימת. כך היא מגנה על תעשיית הכבלים התת-ימיים – אחד מנכסיה האסטרטגיים החשובים ביותר.
ההשלכות על ישראל
לישראל יש תפקיד חדש בסיפור הזה. שנים ארוכות היא כמעט לא הופיעה על מפת הכבלים הבינלאומיים. בידוד מדיני וחוסר צורך הפכו אותה לשולית. כעת המצב משתנה.
פרויקט Blue-Raman שם את ישראל כתחנת נחיתה ראשית. גם כבל Andromeda (בבעלות אקסלרה של אלומה שאותה בזק רוצה לקנות ג.פ.) שמחבר את כרתים לישראל ולסעודיה, מציב אותה במרכז. Coral Bridge אמנם אינו נוחת בישראל, אך הוא מתרחש במקביל לעלייתה כצומת תשתיתי.
מבחינת ישראל, זו הזדמנות אך גם אתגר. הזדמנות – כי מרכזי נתונים בינלאומיים כבר מוקמים כאן, בין היתר על ידי גוגל ומיקרוסופט. ככל שהכבלים החדשים יפעלו, ישראל תיהנה מחיבוריות משופרת ותשפר את מעמדה כמרכז טכנולוגי אזורי.
אך יש גם אתגר: כניסה למשחק הגיאו-אסטרטגי של הכבלים משמעה חשיפה ללחצים. סעודיה וירדן הפכו לשותפות לא שגרתיות בפרויקטים המצריכים שיתוף פעולה טכני. לישראל יידרש תיאום עדין – היא נהנית מהפריחה אך תלויה באינטרסים של שכנות שאין לה עמן יחסים מלאים. על השלכות המלחמה על הנושא אין צורך להכביר מלים.
בנוסף, מעמדה כצומת אינטרנט מרכזי מחדד שאלות ריבוניות. הפלסטינים תלויים כיום כמעט לחלוטין בתשתיות הישראליות. ככל שישראל תהפוך ל-hub אזורי, התלות הזו תתעצם ותחייב פתרונות מדיניים-כלכליים כדי למנוע משברים עתידיים.
מאבק על צמתי המידע של העולם
הכבל החדש בין טאבה לעקבה מסמל לא רק שיתוף פעולה מקומי, אלא זירה עולמית. כבלי אינטרנט הפכו לנכסים אסטרטגיים כמו צינורות גז או נתיבי שיט. מעצמות ותאגידי טכנולוגיה נלחמים על מיקום, קיבולת ושליטה.
מצרים מבינה שהמונופול שלה מתערער. אבל במקום להסתגר, היא משתלבת בפרויקטים חדשים. Coral Bridge מחזק את ירדן, מציב אותה כ"שער משנה", אך גם מחבר אותה חזרה למצרים. ישראל מצדה נכנסת למשחק – כתחנת ביניים שהופכת לחיונית.
התוצאה: מזרח תיכון שבו לא רק נפט וגז קובעים, אלא גם סיבים אופטיים מתחת למים. מאזן הכוחות משתנה, והמדינות מנסות להבטיח שלא יאבדו את מקומן בשרשרת הערך הגלובלית.
