עובדי בזק תובעים ייצוג מלא: מאבק משפטי על מינוי דירקטור נוסף
נציגות העובדים טוענת כי החברה מפרה את ההסכם הקיבוצי מ-2006 ומסרבת להשיב את זכותם למינוי שני דירקטורים
נציגות עובדי בזק הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בקשה דחופה לאכיפת סעיף בהסכם הקיבוצי הקובע כי לדירקטוריון החברה יכהנו שני נציגי עובדים. לטענת הוועד, החברה מפרה התחייבות חוזית מפורשת וממשיכה להסתמך על "מחווה" שניתנה ב-2016 בשעת משבר, אשר לדבריהם אינה מחייבת עוד.
הבקשה הוגשה באמצעות עו"ד אלעד מורג בשם ההסתדרות וארגון עובדי בזק, והיא מגובה בתצהירו של יו"ר הוועד איציק בסלו. העובדים דורשים מבית הדין להורות לבזק למנות מיידית דירקטור נוסף מטעמם או לכל המאוחר עד ינואר 2026, מועד פקיעת ההסכם הקיבוצי הנוכחי.
ההיסטוריה: מהפרטה למשברים ולמחוות עובדים
שורשי הסכסוך נטועים בהסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם עם הפרטת בזק בשנת 2006. ההסכם נועד להבטיח לעובדים יציבות תעסוקתית ויכולת השפעה גם לאחר שהחברה חדלה להיות ממשלתית. סעיף 48 להסכם קובע במפורש כי שני דירקטורים מטעם העובדים יכהנו בדירקטוריון החברה, ללא תשלום נוסף וללא זכות הצבעה בנושאים הנוגעים ישירות לתנאי עבודתם.
ההסכם שימש בסיס לכל ההסדרים הקיבוציים מאז, ותוקפו הוארך שוב ושוב בתיקונים שנחתמו ב-2007, 2010, 2011, 2014, 2015, 2020 וביולי 2023. אף אחד מן התיקונים הללו לא שינה את הזכות לייצוג כפול בדירקטוריון.
ב־2016, על רקע המשבר החריף שפקד את בזק בעקבות פרשת אלוביץ', חקירות הרשות לניירות ערך והמחאה החברתית נגד ריכוזיות, פנתה הנהלת החברה לוועד העובדים בבקשה לוותר על מינוי דירקטור נוסף. יו"ר הוועד דאז, שלמה כפיר, נענה לפנייה "לפנים משורת הדין" והסכים כי בשלב זה יכהן דירקטור אחד בלבד מטעם העובדים. הוויתור ניתן במפורש כצעד זמני, במטרה לייצב את החברה שנאבקה אז בחקירות, ירידת ערך וביקורת רגולטורית.
מאז חלפו קרוב לעשור. בזק עברה לשליטת קרן סרצ'לייט, רשמה התאוששות ניכרת, השקיעה בפריסת סיבים אופטיים ובדור חמישי, והציגה רווחי עתק שחלקם חולקו כדיבידנדים של מאות מיליוני שקלים. לטענת העובדים, לא ייתכן כי המחווה שניתנה בשעת משבר תהפוך להסדר קבע, בעוד החברה נהנית מהישגים פיננסיים חסרי תקדים.
עמדות הצדדים: זכות חוזית מול טענת "הסדר קיבוצי"
בבקשה שהוגשה לבית הדין נטען כי אין חולק על תוקפו של סעיף 48 להסכם 2006, המעניק לעובדים זכות מוקנית למנות שני דירקטורים. סעיף זה, מזכירים העובדים, מעולם לא תוקן בכתב או נחתם מחדש על ידי הצדדים המוסמכים – תנאי בל יעבור לכל שינוי בהסכמים הקיבוציים. לפיכך, המחווה משנת 2016 אינה אלא התחייבות חד-צדדית של נציגות עובדים מסוימת, שאינה מחייבת עוד את ההסתדרות או את הוועד הנוכחי.
נציגות העובדים מדגישה כי "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" – מי שוויתר אז, רשאי גם לבטל את הוויתור. יתרה מכך, מאז 2021, עם כניסתו של איציק בסלו לכהונת יו"ר הוועד, נשלחו עשרות פניות והתרעות להנהלת בזק בדרישה לממש את ההסכם. לדבריהם, החברה מתחמקת מתשובות ענייניות ושולחת את העובדים "לרכוש מחדש סחורה שכבר בידיהם".
בזק, מצדה, דוחה את הטענות. בתשובתה לבית הדין טוענת החברה כי המחווה משנת 2016 קיבלה מעמד של "הסדר קיבוצי", ולכן היא מחייבת את הצדדים עד תום תקופת ההסכם הנוכחי. לטענת הנהלת בזק, ביטול חד-צדדי של הוויתור אינו אפשרי, והוועד נדרש להעלות את הנושא רק במסגרת משא ומתן קיבוצי חדש. עוד נטען כי התעקשות העובדים דווקא כעת מהווה חוסר תום לב ומנוגדת לאינטרס של יציבות החברה.
המשמעות הרחבה: מבחן ליחסי עבודה ולכיבוד הסכמים
המאבק על מינוי דירקטור נוסף חורג מעבר לשאלת ייצוג נקודתית. הוא נוגע לליבה של מערכת יחסי העבודה בבזק – חברה המעסיקה כ-5,500 עובדים ונחשבת לשחקן מרכזי בשוק התקשורת הישראלי. ההכרעה צפויה לשמש מבחן לתוקפם של הסכמים קיבוציים ארוכי טווח ולחובתן של הנהלות מתחלפות לכבד התחייבויות שניתנו בעבר.
עובדי בזק טוענים כי זכותם לשני דירקטורים היא חלק מהאיזון שנקבע בעת ההפרטה – מנגנון שמבטיח פיקוח ושקיפות בתוך חברה שידעה חילופי בעלים, פרשות פליליות ותנודות רגולטוריות. מנגד, הנהלת בזק מזהירה מפני כפיית מהלך חד-צדדי שעשוי להכביד על הדירקטוריון בתקופה שבה בעלי השליטה הנוכחיים שוקלים למכור את אחזקותיהם ולהותיר את החברה ללא גרעין שליטה.
בסופו של דבר, ההכרעה תתמקד בשאלה אם המחווה מ-2016 הייתה ויתור זמני שניתן לביטול, או שמא היא הפכה להסדר מחייב שמגביל את זכות העובדים עד תום ההסכם הנוכחי.
