הביקוש לחוות שרתים מציף את משק החשמל – באוצר מציעים שינוי כיוון: מפות חיבור, פארקי אנרגיה ומסלול תכנון מהיר
מסמך ביניים של אגף התקציבים מזהיר מפני עומס עד 2030 וממליץ על ביזור גיאוגרפי, שילוב מתחדשות ואגירה וכללים למניעת "חסימת רשת" – ובטווח הארוך מציף גם צורך אפשרי בתחנות כוח נוספות והרחבת הולכה
המרוץ של ישראל למשוך השקעות בחוות שרתים, ובפרט חוות שמיועדות לעומסי בינה מלאכותית, פוגש את החסם הכי בסיסי של תשתיות המדינה – חשמל. במסמך המלצות ביניים של צוות בין משרדי בהובלת משרד האוצר מוצגת תמונה של ביקוש שחורג במהירות מהנורמה: חווה "לא גדולה במיוחד" בהספק של כ-50 מגה-וואט שקולה לחיבור חשמל של כ-10,000 משקי בית, ובשנה האחרונה הוגשו עשרות בקשות חיבור חדשות בהספקים כאלה – הרבה מעבר למה שהיה מקובל בעבר. נקודת המוצא של המסמך היא שמדינת ישראל רוצה את ההשקעות, הצמיחה והחדשנות, אבל מחויבת במקביל לשמור על אמינות אספקת החשמל ועל מחירים סבירים לציבור, כשזמני הקמה של תשתיות ייצור והולכה נמדדים בשנים ארוכות ולא בחודשים.
המסמך מדגיש שמבנה השוק הנוכחי במשק החשמל פועל באופן שוויוני, ובפועל לפי עיקרון "כל הקודם זוכה". אלא שכאשר צווארי הבקבוק מתרחבים והקיבולת במקטעים שונים של הרשת מוגבלת, העיקרון הזה עלול להפוך ממנגנון ניטרלי לבעיה שמייצרת תור ארוך, חוסר ודאות ותמריץ לבקשות שמחזיקות מקום ברשת גם כשאין מאחוריהן היתכנות מיידית. לכן ההמלצות לא נשארות ברמת אמירה כללית על "עוד חשמל", אלא מציעות שינוי כיוון שנועד לנהל את הביקוש, לכוון את ההקמות למקומות המתאימים, ולייצר כללים שמקטינים את הסיכון למערכת ולצרכנים.
עד 2030: פחות תחנות כוח, יותר ניהול ביקוש ומיקום נכון
בחלק שנוגע לטווח הקצר עד 2030 המסר חד: אין קיצורי דרך משמעותיים בהקמת תחנות כוח וקווי הולכה בזמן כל כך קצר, ולכן הדרך המעשית לצמצם סיכון היא להזיז את מוקד ההקמות לאזורים שבהם לרשת קל יותר לקלוט צרכנים גדולים, ובדגש על אזורים שמחוברים או יכולים להתחבר טוב יותר לייצור מאנרגיות מתחדשות. במילים אחרות, המסמך דוחף לביזור גיאוגרפי ולא להעמקת הריכוזיות במרכז, שבו העומסים כבר גבוהים והגמישות נמוכה יותר.
כדי שהכיוון הזה לא יישאר סיסמה, האוצר מבקש שרשות החשמל ונגה יקדמו צעדים תפעוליים שמתרגמים את המדיניות לכלים ליזמים: להציג מפה אינטרנטית מתעדכנת שתראה היכן הסבירות לחיבור גבוהה יותר, לקבוע כללים שימנעו "חסימת רשת" על ידי בקשות לא ישימות שמחזיקות קיבולת בתור, לעודד חיבור של חוות שרתים יחד עם ייצור מתחדש ואגירה כדי להפחית לחץ מהרשת, לקצר זמני מענה באזורים מועדפים כדי לייצר ודאות מהירה יותר, ולקדם חדשנות שתאפשר ניצול יעיל יותר של תשתיות קיימות. זו תפיסה שלפיה המדינה לא רק מוסיפה היצע בטווח הארוך, אלא מנהלת את הביקוש כבר עכשיו באמצעות שקיפות, תעדוף חכם וכללי סף שמבדילים בין פרויקטים בני מימוש לבין כאלה שמאריכים את התור לכולם.
פארקי אנרגיה וות"ל: ניסיון לייצר מסלול תעשייתי לחוות שרתים
אחת ההמלצות המרכזיות במסמך היא לקדם "פארקי אנרגיה" – אזורים ייעודיים שבהם ניתן יהיה להקים חוות שרתים יחד עם מתקני ייצור מתחדש ואגירה, ובסמיכות לקווי מתח עליון ותשתיות סיבים. הרציונל הוא פשוט: במקום שחווה תנסה "לתפור" לעצמה חיבור נקודתי באזור עמוס, המדינה תסמן אזורים שבהם התנאים החשמליים והתכנוניים טובים יותר, ותנסה לייצר שם מסלול מהיר יחסית לרישוי ולהקמה. במקביל האוצר מבקש לבחון מסלול תכנון מהיר בות"ל באותם אזורים מועדפים, מתוך הבנה שזמן הוא המטבע הקריטי בתחרות על השקעות, ושבלי ודאות תכנונית בקצב גבוה יותר ישראל תתקשה לעמוד מול חלופות בחו"ל.
כחלק מזה מוצעת גם הקמה של צוותי עבודה ייעודיים שמחברים בין תחומי הבינה המלאכותית, התכנון והאנרגיה, ומנגנון ניהולי קבוע בדמות פורום בכיר חודשי שיבחן התקדמות וינסה לפרק חסמים בזמן אמת. הכיוון כאן ברור: להפוך את הנושא לתוכנית לאומית מנוהלת ולא לסדרה של החלטות נקודתיות על כל חווה וחווה.
המסר הכלכלי: לא רק חשמל, גם חלוקת עלויות וקביעת סדרי עדיפויות
מעבר לצעדים המיידיים, המסמך מבקש להניח בסיס למדיניות כלכלית רחבה יותר. האוצר ממליץ לבצע ניתוח עלות תועלת משקי לחוות שרתים, שיבחן לא רק את תרומת ההשקעות והפעילות הכלכלית, אלא גם את העלויות למערכת – השפעה על אמינות האספקה ועל תעריפי החשמל, עלויות ייצור והולכה נוספות, השלכות סביבתיות, השפעה על צריכת גז טבעי וביטחון אנרגטי, והקשר בין מדיניות תמחור לחשמל לבין העלויות שחוות שרתים משיתות על המשק. עצם ההדגשה הזו מאותתת על דיון רגיש שמתקרב: אם צרכן חדש מייצר עלויות מערכתיות גבוהות, השאלה היא האם העלות תתגלגל לציבור דרך התעריף, או שתוטל באופן ישיר יותר על הפרויקט, למשל באמצעות כללי חיבור ותמחור שמגלמים את העלות האמיתית של עומס ומיקום.
הטווח הארוך: תרחיש שבו חוות שרתים מייצרות צורך בתחנות כוח נוספות
כאן מגיעה האזהרה הגדולה של המסמך: אם חלק גדול מהבקשות שכבר הוגשו יתממש בהיקפים גבוהים, ישראל עשויה להזדקק בטווח הארוך להקמה של 5-7 תחנות כוח נוספות ולעשרות ק"מ של קווי הולכה, מעבר לצרכים שתוכננו ממילא עד 2040. זו נקודה שמחדדת את עומק האירוע: חוות שרתים אינן עוד "עוד צרכן גדול", אלא ענף שיכול לשנות תכנון לאומי של ייצור והולכה, עם מחיר תכנוני, סביבתי ומשקי. לכן המסמך לא מסתפק בהמלצות תשתיתיות, אלא מציע גם לקדם קביעת סדרי עדיפויות ממשלתיים לסוגי חוות השרתים שישראל רוצה למשוך, לבחון רגולציה עולמית בתחום שקיפות ויעילות אנרגטית בחוות, ולבחון היבטים משלימים כמו גנרטורים לשעת חירום וחיבורים עצמאיים למתקני ייצור ברשת ההולכה.
בשורה התחתונה, המסמך של האוצר מסמן שינוי גישה: פחות הסתמכות על "כל הקודם זוכה" ויותר ניהול ביקוש באמצעות שקיפות, כללי סף והכוונת מיקום, לצד ניסיון לייצר מסלול ייעודי שמחבר חשמל, תכנון ותשתיות תקשורת. המבחן יהיה במהירות שבה ההמלצות יהפכו להחלטת ממשלה ולכללי עבודה מחייבים, ובעיקר בשאלה האם המדינה תצליח לגרום לשוק להתיישר לפי ההיגיון של הרשת – ולא לפי ההיגיון של נדל"ן במרכז.
מהרן פרוזנפר, הממונה על התקציבים במשרד האוצר: "מדינת ישראל נדרשת להיערך לגידול מואץ בביקוש לתשתיות מחשוב, אך יש לעשות זאת באחריות ובתכנון ארוך טווח. דוח הביניים מצביע על הצורך במדיניות שמעודדת פיזור גיאוגרפי ואקטיביות של המדינה בתכנון אזורים ייעודיים לחוות שרתים לשם שמירה על אמינות משק החשמל ועל האינטרס של כלל המשק – אנו לא קובעים ליזם היכן להיות, אך מייצרים עדיפות ברורה למי שיבחר לחזק את הפריפריה ולנצל את רשת החשמל בצורה יעילה יותר".
