גיא רונן, בשיתוף פרטנר עסקים
עסקים קטנים ובינוניים (SMBs), מעובד עצמאי יחיד ועד מאה מועסקים, מהווים 99.5% מכלל העסקים בישראל. הם תורמים כ-62% מהתוצר העסקי, נתון גבוה יחסית ל-OECD, ומוסיפים לשוק העבודה כ-80 אלף משרות חדשות מדי שנה. בשל מגוון סיבות, הם נוטים להיכשל ולהיסגר בשיעורים ובתדירות גבוהים ביחס לעסקים הגדולים. ועדיין, בשנה ממוצעת, יותר SMBs מוקמים מאשר נופלים. ויש עוד חדשות טובות: עם רבות מהבעיות, אלו הקשורות בפן התפעולי של העסק, יש דרך פשוטה ואפקטיבית להתמודד. כך ניתן להגדיל דרמטית לא רק את הסיכוי לשרוד, אלא גם את האפשרות לרווחיות וצמיחה.
תחילה, באילו היקפים מדובר? על פי הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה, ערב הקורונה, בחלוקה על פי קבוצות גודל – מספר העסקים הזעירים (4-1 שכירים) עמד על כ-189 אלף, הם העסיקו כ-11% מהמשרות במגזר העסקי ותרמו 11% מהתוצר העסקי. נוסף עליהם היו גם כ-298 אלף עצמאים ללא שכירים, ואלו תרמו 7% מהתוצר העסקי. מספר העסקים הקטנים, המעסיקים19-5 שכירים, עמד על כ-66 אלף, הם העסיקו 18% מהשכירים במגזר העסקי, וחלקם בתוצר העסקי עמד על 16%. עסקים בינוניים, עם 99-20 שכירים, היו כ-18 אלף. הם העסיקו 21% מהשכירים במגזר העסקי, ותרומתם לתוצר העסקי עמדה על 18%. התרומה העיקרית של ה-SMBs לתוצר באה לידי ביטוי בענפים מוטי כוח אדם (הגדולים אחראיים למרבית התוצר בענפים מוטי הון). 69% מהעסקים הקטנים והבינוניים דיווחו ערב הקורונה על שיפור או יציבות ברווחיות. 36% מהבינוניים ו-27% מהקטנים דיווחו על עלייה ברווחיות.
בשנת 2018 – ואנחנו מתייחסים כאן לנתוניה כשנה מייצגת, לפני עיוותי הקורונה, המשברים והמלחמות – נפתחו בישראל 57,023 עסקים קטנים ובינוניים ונסגרו 43,787 – תוספת של 13.2 אלף עסקים, שהם 2.4% מכלל העסקים במשק. הענף עם אחוזי השרידות הגבוהים ביותר היה התעשייה, וזה עם הנמוכים ביותר היה הבינוי. עוד נתון מעניין: מאז 2010 ניכרת עלייה משמעותית בשיעורי היזמות בישראל, וכשליש מהאוכלוסייה הבוגרת דיווחה ב-2018 על כוונה להקים עסק תוך שלוש שנים. יחד עם זאת, הפחד מכישלון עסקי גבוה אצלנו יחסית למדינות העולם. ישראל מדורגת שנייה בנושא בין המדינות המפותחות, ו-60.2% דיווחו שפחד מכישלון מונע מהם להקים עסק. על שום מה הפחד, שפעמים רבות אכן מתאמת – ואז מעצים בהיזון חוזר את החששות?
אחד האתגרים המשמעותיים בשוק העבודה הישראלי בכלל, ובקרב העסקים הקטנים והבינוניים בפרט, הוא פריון העבודה הנמוך. כאן נמצא השפל – פחות מ-160 אלף שקל בשנה – בקרב עצמאיים ללא מועסקים. הפריון הגבוה ביותר בסקטור נמדד בעסקים הזעירים (4-1 עובדים) – 204,029 שקלים למשרה בשנה. בגדול, אנחנו עובדים (ויש יאמרו משתעבדים) המון שעות – אבל מייצרים פחות מדי פר שעה. ותתפלאו, אבל זה לא בגלל (טוב, לא רק בגלל) הסמול-טוק בפינת הקפה ובחדרי הישיבות, או ריבוי הוויכוחים והדעות. פרדוקסלית, דווקא הסטארט-אפ ניישן סובלת מהשקעה ירודה בטכנולוגיה, ב-AI ובאוטומציה של תהליכים, שהופכת נפוצה יותר ויותר בתאגידים הגדולים וכן בקרב המתחרים הישירים שלנו מעבר לים. העסקים הקטנים והבינוניים שכאן נותרים קצת מאחור.
הפתרון: טכנולוגיה
המרכיב הטכנולוגי נעשה קריטי משנה לשנה. הוא נוגע בכל שרשרת הערך של השירות או המוצר. הוא מאפשר לעסק לצמצם עלויות, לייעל משאבים, לגלות גמישות מול המציאות המשתנה ולהרחיב אופקים, וגם קשור במישרין ליכולת התפקוד השוטפת – מהתמגנות מפני איומי סייבר (בענן, ברשתות ובתחנות הקצה), דרך הבטחת המשכיות עסקית והתאוששות מהירה במקרה של נפילה קשה או תקיפה, ועד לפעילות היומיומית הכרוכה בתפעול רשתות, שרתים, שירותי IT ומערכות אינטגרציה. תקלות תשתית חוזרות ונשנות גוזלות, מן הסתם, זמן יקר ומאמץ על חשבון המיקוד בעסקי הליבה, ועסקים רבים סופגים בשל כך נזקים משמעותיים – ישירים ועקיפים (פגיעה במוניטין, נטישה ומעבר למתחרים)
אם בכל האתגרים הללו אין די, הרי שבשנים האחרונות חווה המשק הישראלי רצף של משברי קיצון – ממגפת הקורונה והשלכותיה (השבתת מגזרים שלמים, הסתגרות של הלקוחות בבתיהם, קצרים חריפים בשרשראות האספקה העולמיות); דרך אירועים גלובליים כמו ההאטה בכלכלה (עצירת השקעות) והמלחמה באוקראינה (מחסור בחומרי גלם, משבר אנרגיה); ועד לאירועים מקומיים כגון הרפורמה המשפטית והמחאה נגדה (הקפאת גיוסים והוצאת כספים לחו"ל). מעל כל זה הגיעה המלחמה בעזה, יחד עם הלחימה בצפון והשבתת נתיבי השיט בים האדום. נכון שכל משבר כזה נוגע למשק כולו, אבל ההשפעה הפוטנציאלית על עסק בינוני או קטן היא רבה יותר. בעיקר כשבדרך כלל, אין לו כיסים עמוקים מספיק כדי להישאר לאורך זמן עם הראש מעל המים הסוערים. בכל אירוע קיצון שכזה, החשש מטביעה הוא ממשי.
עוד לפני המלחמה – ורק על המצב הכלכלי (הריבית, האינפלציה) – ההערכות דיברו על סגירה של 60 אלף עסקים ב-2024, לעומת 40 אלף בשנה ממוצעת. אין ספק שהשלכות המלחמה עלולות להיות הרסניות לעסקים קטנים ובינוניים רבים בישראל, ולא רק לאלו השוכנים בצפון או ביישובי העוטף, או המוחזקים בבעלות ובניהול של משרתי המילואים.
"כלכלה מדשדשת ולא יציבה מהווה סיכון לעסקים קטנים ובינוניים ממגוון תחומים", אומר אבי דבורה, סמנכ"ל חטיבת לקוחות עסקיים בפרטנר. "אבל משבר, כידוע, הוא גם הזדמנות. דווקא עכשיו, מתוך אילוצי השעה, זה הזמן לשנס מותניים ולשפר את מה שכן תלוי בנו ולא בנסיבות החיצוניות: התשתית הטכנולוגית, מערך ה-IT, הרשתות והמכשירים, הדאטה סנטר וכמובן ההגנה בסייבר – בסביבות הענן, בקישוריות, בממשקים ובתחנות הקצה. אנחנו רואים כיצד ארגונים מכל סוג, שעוברים לצרוך את סל השירותים שלנו וליהנות מהיכולות הטכנולוגיות מבית היצרנים המובילים בתעשייה העולמית, מצליחים לשדרג את העסק, לשפר את חוויית הלקוח, להגביר את נאמנות הלקוחות ולהבטיח לעצמם יתרון תחרותי אמיתי, הן לזמן המשבר והן ליום שאחרי".
מי שדווקא עכשיו, למרות המשבר ואולי בגללו, יבחר להתקדם, יגלה עולם חדש של כלים, תשתיות וטכנולוגיות שהופכים את החיים לפשוטים בהרבה לכל עסק – מרפאה, מוסך, משרד רואי חשבון או פירמה קטנה של עורכי דין. סל הפתרונות של פרטנר עסקים יאפשר לעסק להתמקד בסיבה שלשמה הוקם, בלי לדאוג פעמיים בשבוע להחזיר את הרשת ובלי דפיקות הלב המואצות עם כל פרסום על עוד מתקפת סייבר וגיבוי שלא צלח. אבל זה הרבה מעבר לשמירת הקיים והבטחת התפעול השוטף: הפתרונות החדשניים יכולים להביא את העסק למקום טוב בהרבה גם במאמצי השיווק והמכירות, שימור הלקוחות והרחבת מעגל הלקוחות. דבורה: "כשאתם מתרחבים טכנולוגית אתם מרחיבים אופקים, ודווקא רגעי משבר הם הזמן הנכון לעשות את זה".
