פריסת הסיבים בישראל עשתה בשנים האחרונות קפיצת דרך משמעותית ביותר. בישראל פרוסות היום שלוש רשתות סיבים משמעותיות, ועוד מספר רשתות של מפעילים קטנים הפועלים במסגרת מכרזי התמרוץ של משרד התקשורת. חברת IBC אנלימיטד החלוצה בתחום והנמצאת היום בשליטת הוט וסלקום עברה בימים האחרונים את רף ה – 1.2 מיליון משקי בית, פרטנר, השנייה לפרוס מגיעה כבר לכמיליון משקי בית, ובזק שבשל מניעה רגולטורית החלה אחרונה מגיעה כבר לכ – 1.6 מיליון משקי בית.
היקפי הפריסה המהירים עשויים ללמד על שוק תחרותי משוכלל אבל התחושה של רבים היא דווקא הפוכה. נראה שעם התקדמות הפריסה, כשכל המפעילים הם גם בעלי התשתית ומעוניינים להחזיר את השקעתם בהקדם האפשרי, כולם מנסים להיצמד מלמטה למחירים של בזק הנחשבת לשחקן היקר בשוק. אחד הפרמטרים המלמדים יותר מכל על רמת התחרות הוא העובדה שכל המפעילים מרשים לעצמם להשכיר ללקוחותיהם נתב תומך סיבים שעלותו 50-60 דולר, במחיר של 20-25 שקל לחודש, מחיר המאפשר להם החזר השקעה של כשנה, בעוד שהלקוח שוכר את הנתב במשך שנים ארוכות (העובדה שזה קורה, אגב, מלמדת יותר מכל על חולשתו המדהימה של משרד התקשורת שאינו מחייב את המפעילים למכור ללקוח את הנתב במחיר חד פעמי, בעסקת תשלומים וברווח סביר).
אחת הסיבות העיקריות לרמת התחרותיות הנמוכה היא היעדרו של שוק סיטונאי פעיל בתחום הסיבים. כזכור, בעולמות הנחושת פעלו מספר שחקנים על גבי תשתיות בזק בשוק שהיה פעיל ותחרותי מאד. הסיבה העיקרית להעדרו של שוק כזה בתחום הסיבים היא סוגיית המחיר. כשבזק השיקה את שירותי הסיבים שלה, היא הגיעה להסדר עם משרד התקשורת שלפיו היא תציע שירות סיטונאי על גבי רשת הסיבים במחיר של 80 שקל בחודש (לפני מע"מ), מחיר ששיקף מרווח סיטונאי של פחות מעשרים שקל בחודש, ויצר אפס מוטיבציה למפעילים קטנים להיכנס לתחום.
בשנה האחרונה החל משרד התקשורת, בסיוע חברת ייעוץ זרה בשם אקסון, לתמחר מחדש את המחיר הסיטונאי לרשת הסיבים של בזק. לאחרונה אף ראינו כניסה של מפעיל חדש לתחום הסיבים – "גילת טלקום", שבמחירים שהיא מציעה כרגע מפסידה למעשה על כל לקוח, והסיבה שהיא עושה זאת היא ככל הנראה הבנה שהמחירים הסיטונאיים צפויים לרדת בקרוב, כתוצאה מעבודת אקסון. אבל למרות כל הציפיות, משרד התקשורת הפועל ללא סמנכ"ל כלכלה בחודשים האחרונים, מתמהמה מאד, וסיום העבודה לא נראה כרגע קרוב.
במקביל חלה התפתחות משמעותית מאד בגזרת הסכמי ה – IRU. פרטנר הגיעה להסכם עם בזק על שימוש ברשתה במחיר נמוך משמעותית מהמחיר המפוקח (אחרי התערבות משרד התקשורת נאלצה בזק להפחית באופן וולונטרי את מחיר ההולסייל שלה בכ – 9 שקלים לחודש), וסלקום הגיעה להסכם דומה עם IBC במחירים שאף הם נמוכים משמעותית מהמחיר המפוקח. הסכמי ה – IRU יצרו מציאות הזוייה שבה המחיר המפוקח גבוה באופן משמעותי מהמחיר שהחברות מציעות באופן וולונטרי בהסכם מסחרי של קונה מרצון ומוכר מרצון, ומציגים את המשרד באופן מגוחך ביותר. העיוות המטורף הזה, גרם למשרד לבחון את האפשרות לעשות מהלך ביניים של הפחתה מהירה במחיר המפוקח עוד בטרם הסתיימה עבודת אקסון, אבל החשש מתהליך שימועים ארוך מול המפעילים גרם למשרד לזנוח את הרעיון.
במשרד התקשורת שומרים את תהליך העבודה של אקסון בסודיות גמורה, אבל ניתן לזהות שהם מבינים לגמרי, גם לאור הסכמי ה – IRU, וגם לאור נתוני העלויות שהם רואים, שהמחיר המפוקח צפוי לצנוח באופן חד.
החברות הפורסות הסיבים, ובעיקר בזק, ניסו לאורך השנים להציג מצג של השקעות עתק בתחום הסיבים אבל שחררו מעט מאד נתונים התומכים בכך. בתחילת הדרך, היו במשרד שהאמינו שאכן מדובר בהשקעות עתק, וזו אולי גם הסיבה למחיר הסיטונאי הגבוה במיוחד שקבע המשרד בתחילת הדרך. אבל האם זה אכן המצב?
נראה שהיום במשרד התקשורת, אחרי תהליך איסוף הנתונים העמוק שעשו מכירים את הפרטים, אבל לציבור פורסם מעט מאד מידע בעניין ע"י החברות. כולם מכירים את נתוני ההשוואה מחו"ל המציגים את עלויות הפריסה הממוצעות למשק בית, אבל האם זה דומה למצב בישראל?
הבדל אחד משמעותי ביותר בין ישראל לעולם היא העובדה שרשת בזק פרוסה עם תשתית קנים עצומה בכל רחבי המדינה ועם יתירות כזו המאפשרת לחברות הפורסות, כולל לה עצמה, לחסוך את ההוצאות הכבדות ביותר הכרוכות בחפירה והנחה של סיבים. עלות זו נאמדת בכחצי מהעלות הכוללת בפריסת רשת סיבים. הנחת הקנים בבזק בוצעה לפני עשרות שנים והיא כמובן החזירה כבר את עלות ההשקעה עשר פעמים, ולכן זו עלות שאינה רלוונטית עוד לעלות הסיטונאית.
ניסיון למצוא נתונים נוספים בעניין, אינו קל. בישראל, כאמור, שלוש חברות פרוסות סיבים. IBC היא חברה פרטית שמעולם לא פרסמה נתונים, ופרטנר ובזק שהן חברות ציבוריות מדווחות על השקעותיהן, אבל לא ברזולוציה שמאפשרת לראות את נתוני ההשקעה בסיבים בנפרד. בבזק, שאינה מדווחת על נתוני ההשקעה בסיבים, החלו תהליכי הפריסה עוד בשנת 2012 הרבה לפני שמשרד התקשורת אפשר לחברה להפעיל את הסיבים, והחברה דיווחה בגאווה שהגיעה ל – 1.5 מיליון משקי בית בפריסה פסיבית עד לבניין (ללא ציוד אלקטרוני וללא הפריסה בתוך הבניין). בגלל סוגיות חשבונאיות, נאלצה בזק לדווח גם כמה השקיעה על מנת להגיע ל- 1.5 מיליון משקי הבית הללו, והתוצאה היא די מהממת.
בזק דיווחה כי השקיעה 370 מיליון שקל בפריסה זו, רוב רובן של העלויות הן עלויות שכר שהיו משולמות כך או כך. מדובר בהשקעה של כ – 250 שקל למשק בית. לעלויות אלו יש להוסיף את עלות הפריסה בבניין ואת עלויות הרכיבים האלקטרוניים שנדרשים ל"הדלקת" הרשת. עלות הפריסה בבניינים היא כמובן משתנה מאד בהתאם לסוג המבנה, ואולם קבלנים שאיתם דיברנו, חלקם עובדים עם בזק, מדברים על כ – 100-200 שקל למשק בית, ועלויות הרכיבים האלקטרוניים מסתכמים על פי הערכות של גורמים בתחום בסכום דומה. מכאן שעלות ההשקעה הכוללת של בזק מסתכמת בכ – 550 שקל למשק בית. נזכיר שעבור החיבור לבית בזק גובה דמי התקנה מלאים, ובמקרה של הולסייל אינה מחוייבת בהתקנה עבור המפעיל החוכר.
כדי לאמת את הנתונים הסתכלנו גם על היקפי ההשקעות הכוללים בבזק, בשנים שבהם פרסה סיבים מול השנים בהן לא הייתה פריסה. באופן היסטורי בזק הייתה משקיעה כ – 750 מיליון שקל בשנה ממוצעת במשך שנים ארוכות. בשנים 21-22 בהן פרסה בזק תשתית לכ- 1.5 מיליון שקל עלו היקפי ההשקעה בבזק, והיא השקיעה כ – 900 מיליון שקל ב – 2021 וכ- 1.1 מיליארד ב- 2022, כלומר כ – 500 מיליון שקל במצטבר. לכך יש להוסיף את ה – 370 מיליון שקל שבזק השקיעה בעבר, כך ההשקעה הכוללת בפריסה נאמדת ב – 870 מיליון שקל, או כ – 580 שקל למשק בית, סכום דומה לחישוב שביצענו.
כדי לחשב מה תעריף ההולסייל הראוי להשקעה שכזו פנינו ליועץ כלכלי שעסק בעברו רבות בתחום. כדי לחשב את התעריף, לא מספיק לחשב את העלות למשק בית, אלא צריך להעריך גם איזה אחוז מהרשת יהיה בשימוש (באופן טבעי לא כל משקי הבית מצטרפים לשירות ולכן העלות למנוי גבוהה יותר). אם נניח כי לאורך זמן 70% מהרשת יהיה בשימוש ההשקעה למנוי מגיעה לכ – 850 שקל. רשת הסיבים היא רשת אולטימטיבית, כלומר הרשת הנוכחית תשמש במשך שנים רבות ולא יהיה צורך לשדרגה או לחדשה, בטח לא בהיקף משמעותי. לכן חישוב המחיר צריך להתבסס על שימוש לאורך תקופה ארוכה, ולפחות 25 שנה (כפי שנעשה בעבר ביחס לרשת הנחושת). לכך צריך להוסיף עלויות תחזוקה. בהסכם עם פרטנר ציינה בזק עלות שנתית של 4% מעלות ההשקעה בשנה. נראה שמדובר בהערכת יתר, אבל נניח. כמובן שמעבר לזה ישנן עלויות כלליות נוספות.
תחת הנחות עבודה אלה, וגם אם נניח שהן עלויות חסר ונרחיב אותן בצורה משמעותית, ובנוסף נעמיס באופן נדיב ביותר עלויות כלליות נוספות, וכן נניח מחיר הון נדיב הרבה יותר מכפי שאושר לבזק בעבר, העלות החודשית של סיב למנוי לא מצליחה לגרד את ה – 20 שקל לחודש מלמטה. נזכיר שהמחיר היום הוא 72 שקל לחודש, כלומר מדובר בהפחתה של כ – 70% מהתעריף הנוכחי.
עם תוצאות כאלה אין מה להתפלא שבהסכמים מסחריים הסכימו בזק ו – IBC לרדת למחירים של 40-45 שקל לחודש, למרות שמדובר בהפחתה עצומה ביחס למחיר המפוקח הקיים. גם במחירים כאלה נשארו לבזק שוליים רחבים מאד של רווח. בסופו של דבר, כשמדברים על יוקר המחייה ועל הרווחיות העודפת בבזק, אי אפשר להתעלם מזה שחלק משמעותי ממנה מגיעה בחסות הרגולטור, שהרבה פעמים אינו החלטי ונחוש, ולוחות הזמנים שלו אינם תואמים לצרכים של שוק תקשורת דינאמי. הפעם נראה שלמרות העיכובים הרבים, התוצאה של עבודת אקסון תפתיע רבים, ותעריפי ההולסייל יופחתו הפעם באמת באופן משמעותי. המספרים כל כך זועקים שנראה שלמשרד לא יהיה מנוס מהתערבות חדה מאוד במחירים בשוק. אם אכן זה יהיה המצב, אין ספק שנראה שחקנים נוספים דוגמת גילת טלקום שנכנסים לענף ומתחילים לפעול בו במחירים תחרותיים הרבה יותר מכפי שיש היום.
















