הידיעות על כך שבעלי השליטה בבזק, קרן סרצ'לייט האמריקאית ומשפחת פורר, פועלים לקבל אישור לצמצם את היקף האחזקות שלהם בבזק ע"י הקטנת אחוז הבעלות הנדרש לבעל שליטה מ-25% ל-15%, אינן מפתיעות כלל. גם הפרסום בעיתון כלכליסט לפיו בעלי השליטה בבזק ניהלו משא ומתן למכירת אחזקותיהם בבזק עם אהרון פרנקל אינו מפתיע את מי שמכיר מקרוב את הנעשה בבזק.
יש לומר כי השנה האחרונה לא הייתה שנה פשוטה לבעלי השליטה בבזק. ראשית, הם נאלצו לחתום עם ועד בזק על הסכם להעברת שליטה, המקנה לעובדים זכויות עצומות במענקים ובתוספות לפנסיה, והכול רק כדי לאפשר להם לפעול להקטנת גרעין השליטה שבידיהם. בהמשך, הטיל ועד העובדים וטו על כל התקדמות בנושא ביטול ההפרדה, והסכים להסירו רק בעקבות התחייבות של דירקטוריון בזק שכל צעד בנושא ייעשה רק לאחר אישור ועד העובדים ותוך שהדירקטוריון מכיר בכך שיוקנו הטבות כלכליות לעובדים בגין צמצום או ביטול ההפרדה המבנית.
תוך כדי כך, הודיע יו"ר החברה לשעבר, גיל שרון, על פרישתו המיידית בנסיבות מפתיעות ולא ברורות, וכחודשיים לאחר מכן, בנסיבות מעורפלות לא פחות, הודיע גם המנכ"ל רן גוראון על פרישה, פחות משנה ושמונה חודשים מיום מינויו לתפקיד. בין לבין נוהל מאבק קשה בין ועד העובדים בבזק לנציג בעלת השליטה תומר ראב"ד, כאשר ראשי הוועד מתנגדים למינויו לתפקיד היושב ראש במקום גיל שרון – התנגדות שהוסרה, כנראה רק באופן זמני, בעקבות פשרה כזו או אחרת שסוכמה בין הצדדים.
נראה שבעלי השליטה בבזק מתחילים להבין שניהול חברה מורכבת כמו בזק דורש מיומנויות וניסיון ייחודיים, שאולי אינם ברשותם במלואם. התנהגות המנייה החבוטה של בזק מלמדת שכנראה גם השוק מבין זאת. גם העלאת שיעור הדיבידנד בבזק ל-70% מהרווח הנקי ונסיעות חוזרות ונשנות של ראב"ד לפגישות עם משקיעים לא הצליחו לדחוף את המנייה כלפי מעלה, אלא להפך – השחיקה במחיר המנייה נמשכת. ראב"ד עצמו נמצא בימים אלו בארצות הברית לפגישות עם ראשי הקרן ועם משקיעים פוטנציאליים, ויש רק לתהות כיצד הוא מנסה לשכנע משקיעים חדשים להשקיע במניות החברה, כאשר הוא יודע שבעלי השליטה עצמם פועלים למכור את אחזקותיהם בחברה.
למרות הבעיות המשמעותיות שליוו את ניהול בזק, דווקא בתחום אחד קרן סרצ'לייט הצליחו באופן חריג. העובדה שמשרד התקשורת, גוף הפועל בדרך כלל בסרבול רב ובלוחות זמנים ארוכים, התגייס כולו לאשר לבעלי השליטה להמשיך ולהחזיק בהיתר השליטה, תוך שהוא צפוי לאפשר להם לרדת באחזקותיהם רק ל-15%, היא לא פחות ממדהימה. היתר השליטה בבזק מקנה לבעלי השליטה זכויות עצומות, המאפשרות להם לשלוט ללא עוררין בקבוצה. כך היה כשקרן אייפקס שלטה בבזק, כך היה עם אלוביץ', וכך גם היום עם קרן סרצ'לייט. בכל חברה רגילה, נדרש בעל השליטה להחזיק 51% ממניות החברה כדי לקבל שליטה אפקטיבית. בבזק, בעיקר בגלל החשיבות הלאומית של תשתיות החברה, הוא נדרש להחזיק רק 25%, בשעה שגופים אחרים לא יכלו להחזיק יותר מ-5% ממניות החברה – שיעור שהועלה לאחרונה ל-7%. האישור לבעלי השליטה לרדת באחזקותיהם לשיעור של 15% הוא גם מתנה כלכלית ענקית.
מניית ביקום נסחרת בחסר ביחס לשווי מניות בזק שבידיה, ובנוסף, לבעלי השליטה יהיה קל הרבה יותר למכור מניות בזק לגופים המוסדיים בישראל מאשר למצוא קונה שיקבל היתר שליטה ויקנה את מניות ביקום. לא מן הנמנע שכבר בתקופה הקרובה נראה חבילות של מניות בזק מחליפות ידיים בשוק.
השאלה המעניינת היא כיצד הצליחה קרן סרצ'לייט, שכאמור לא הצטיינה במיוחד בניהול ענייני החברה, לשכנע את משרד התקשורת להעניק לה היתר מרחיק לכת שכזה. כל בעלי השליטה הקודמים בבזק, לרבות אלוביץ' עצמו, יכלו רק לחלום על היתר דומה. אם היה בידי אלוביץ' היתר שכזה, קיים סיכוי גבוה מאוד שהיה נחלץ די בקלות מכל צרותיו, אך גם הוא, עם קשריו הענפים, לא היה מצליח לקבלו. בשלב זה איש אינו יודע כיצד בדיוק התקבלה ההחלטה במשרד ומה היו המניעים לה. צריך לומר שההחלטה התקבלה עוד בימיו של שר התקשורת הקודם יועז הנדל, ומימושה התעכב מסיבות לא ברורות עד היום. גורמים בשוק, המכירים היטב את הנפשות הפועלות, מזכירים כי לקרן סרצ'לייט, יש את הקשרים עם גורמי השלטון בישראל, אך ככל שבדקנו לא מצאנו עקבות לפעילות בנושא. בשלב זה, כאמור, רב הנסתר על הגלוי, אך דבר אחד די בטוח – בתקופה הקרובה נראה את קרן סרצ'לייט עושה צעדים ממשיים להקטין את אחזקותיה בבזק, ואולי אף למכור את השליטה בחברה לגורם אחר, שאולי יצליח להביא את המשקיעים הזרים חזרה, ואת המניה נוסקת שוב.
