נתחיל בשורה התחתונה: עצם העובדה שמישהו במשרד התקשורת הרהר באפשרות להגיע להבנות עם בזק לגבי מחירי השוק הסיטונאי, כפי שחשפנו השבוע, https://zmanavir.co.il/internet/23637/ מלמדת שבמשרד התקשורת לא למדו כלום מפרשת בזק. התהייה הכי גדולה היא איך בכלל מישהו העז להעלות זאת כאופציה – סליחה על הביטוי השחוק – היא פשוט הזיה. פרשת בזק אינה זהה לעדכון מחירי השוק הסיטונאי, אבל היא מאוד דומה. הניסיון להגיע לדיל עם בזק הוא בעייתי מיסודו. ועדיין, אף אחד מכלי התקשורת לא הזדעזע מעצם הניסיון ולא התייחס לזה בכלל.
אני תוהה היכן הייתה היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד ברוריה מנדלסון, במהלך הזה, והאם העובדה שמנסים לפטרה ולהוציאה מהמשרד ריפתה את ידיה ביכולת לסכל ניסיונות אלה. פרשת בזק, שהרעידה כאן את אמות הסיפים ועדיין מתנהלת בבתי משפט, אמורה הייתה לגרום למשרד התקשורת להתנהל מול בזק עם הרבה, אבל הרבה חשדנות, במיוחד כאשר למשרד יש את כל התשתית הכלכלית והמשפטית לקבוע מחירים סיטונאיים בהסתמך על אדנים מוצקים. אז למה משרד התקשורת מוכן לקחת את התשתית הזו ולהתעלם ממנה?
מה יכול להיות טוב יותר עבור הציבור ועבור שוק התקשורת מאשר לקבוע מחירים על בסיס עבודה מקצועית נטולת אינטרסים, ולהמיר אותה בדיל כזה או אחר? שולמו עליה מאות אלפי שקלים, נעשות בדיקות כפולות כדי להגיע לתוצאה הכי מקצועית, ובסוף מישהו רוצה לסגור דיל על חשבון הציבור.
חשוב להסביר לאותו גורם שחושב על כך, שהמחירים הסיטונאיים שייקבעו לבזק אמורים להיות מבוססי עלות פלוס רווח סביר. כלומר, בזק תקבל את מה שמגיע לה על השימוש בתשתיותיה ועוד תרוויח. הגזל פשוט ייפסק. כן, אותו הגזל שהמשרד איפשר לאורך שנים ייפסק.
ואם זה לא יעזור, ומשרד התקשורת יחליט לא להוציא שימוע ולא לפרסם את העבודה הכלכלית ומסקנותיה, יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת, כיוון שהחברות המתחרות יילכו עם זה ליועץ המשפטי לממשלה ולבג"ץ. סביר להניח שגם האוצר לא ייתן יד למהלך כזה, כיוון שבכל מקרה משרד התקשורת לא יכול לקבוע מחירים ללא אישורו.
בקיצור, מוטב שמשרד התקשורת יבהיר ללא כחל ושרק שהמחירים הסיטונאיים שייקבעו יהיו בהתבסס על העבודה הכלכלית שנעשתה, ושיהיה גם שימוע ציבורי. ויפה שעה אחת קודם.
