אחת הסוגיות המרכזיות באסדרת השוק הסיטונאי על גבי רשת בזק היא מחיר השימוש בתשתיות בזק, אותה תשתית תת קרקעית שנחפרה לפי עשרות רבות של שנים בכל רחבי המדינה ובתוך אותן התעלות שנחפרו הותקנו קני PVC בהם מושחלים כבלי התקשורת. היות ואין אפשרות או הגיון לחפור מחדש מדרכות וכבישים ולהקים תשתית מקבילה, מאפשרים רגולטורים בכל העולם למפעילים חדשים לעשות שימוש בתשתיות של מונופול התקשורת המקומי. בדרך כלל, בדומה לישראל, מדובר במונופולים ממשלתיים לשעבר שהקימו תשתיות בכל רחבי המדינה.
אגף הכלכלה במשרד התקשורת יחד עם פרופ' ראובן גרונאו וחברת הייעוץ פרונטיר, עסקו לפני כעשור בתמחור שירותים שהוגדרו בסל השירותים הסיטונאיים. אחד מאותם שירותים היה אפשרות שימוש בקנים המוטמנים של בזק לצורך השחלת כבילים. בפני הצוות, עמדו מספר אפשרויות לגשת לעניין התמחור. אפשרות אחת הייתה לומר כי מדובר בהשקעות שקועות שהושקעו לפני עשרות שנים, ומאז הקמתן, בזק, באמצעות פעילות התקשורת המאד רווחית שלה, החזירה את ההשקעה כבר כמה וכמה פעמים, ולכן אין מקום לאפשר לבזק לגבות כלל תשלום עבור השימוש בתשתיות, שכן כל שקל שנכנס לקופתה של בזק בעניין יהיה שקל של רווח שאין בצידו שום עלות. אפשרות שנייה הייתה לתמחר את השירות כאילו יש לחדש את ההשקעה בתשתיות אחת לתקופה ולאפשר לבזק החזר על ההשקעה. התוצאה של אפשרות זו יוצרת אבסורד שכן השקעות בקנים ובתעלות לא דורשות שום חידוש ויכולות לשמש לנצח, כמעט ללא תחזוקה כלל.
הצוות ביקש מבזק נתונים לגבי חידוש ההשקעה בתשתיות אבל בזק סירבה לשתף פעולה ולא העבירה נתונים. משרד התקשורת, כהרגלו, יצר בסופו של דבר סוג של פשרה מפא"יניקית. הוא בנה מודל תיאורטי המניח שבזק מחדשת את ההשקעה בתשתיות כל 30 שנה, אבל הניח שבכל מטר של תשתית יעשו שימוש, מלבד בזק, עוד 2 מפעילים נוספים. התוצאה של המשחק הזה, הולידה מחיר של 400 שקלים לחודש עבור כל ק"מ תשתית שהמפעילים המתחרים עושים בה שימוש. בזק נלחמה, כהרגלה, מול המשרד גם בענין זה, אבל כבר אז היה נראה שמדובר בסוג של משחק ובסה"כ בזק די מרוצה מהתוצאה שנקבעה.
היום, כל מפעיל הפורס סיבים בישראל עושה שימוש בקנים של בזק. הראשונה לפרוס הייתה פרטנר אבל בשנים האחרונות גם IBC, וגם מפעילים קטנים עושים שימוש ברשת ומשלשלים לקופתה של בזק 400 שקלים בחודש על כל ק"מ קנה בו הם עושים שימוש. לפני מספר שנים התגלעה מחלוקת בין פרטנר לבזק, כאשר פרטנר השחילה מספר כבלי סיבים באותו תוואי ושילמה רק פעם אחת 400 שקל על השימוש בתוואי. משרד התקשורת התערב באותה מחלוקת וקבע שפרטנר תשלם 400 שקלים על כל כבל גם אם הם עוברים באותו התוואי.
מבחינת בזק כל ה – 400 שקלים המשולמים לה בגין כל קילומטר לחודש, יורדים ישר לשורת הרווח הנקי. לחברה אין באמת עלויות על החפירות והקנים והיא כמובן לא מחדשת השקעה בתשתיות שנחפרו. אחד הסיפורים המשעשעים מימי השוק הסיטונאי על גבי רשת הנחושת בבזק, היה שמפעילים שעשו שימוש ברשת בזק באזור הצפון גילו שמדובר בכלל ברשת של כבלי עופרת מימי המנדט הבריטי.
היום עומד משרד התקשורת בפני דילמה דומה. חברת הייעוץ פרונטיר הוחלפה בחברת אקסון, ופרופ' גרונאו אינו מייעץ עוד למשרד, אבל הדילמה נשארה זהה – כיצד לתמחר את שירותי השימוש בתשתיות בזק. הדבר היחיד שבאמת השתנה הוא שכיום זו לא סוגייה תאורטית. היום יש מספר מפעילים שעושים שימוש ברשת בזק ומשלמים לה עבור כך, חלקם נמצאים בסכנת סגירה בגלל חוסר כדאיות כלכלית. הזמן שעבר גם חידד במשרד התקשורת את ההבנה שבזק לא באמת משקיעה בתשתיות הקנים שלה, ובטח שלא מחדשת את ההשקעה אחת לכמה עשרות שנים, ורווחיות היתר של בזק נובעת, בין היתר, גם מטעויות התמחור שעשה המשרד בשוק הסיטונאי.
לאחרונה גם הסברנו כאן מדוע הטעות משוכפלת https://katzr.net/25895a . בזק מקבלת הון עתק עבור שדרוג התשתיות שלה בכל פעם שבמדינה מזיזים כביש או בונים שכונה והחברה נדרשת להסיט תשתיות. על הדרך היא משדרגת ומחדשת את כל מה שנדרש. למעשה, אנחנו הציבור מממן חלק ניכר מהשדרוג דרך כספי משרד התחבורה.
המחיר הראוי עבור השימוש בתשתיות הקנים, הוא קרוב לאפס, ולמעשה צריך לשקף את עלות האחזקה השוטפת הזניחה מאוד של תשתיות אלו, מספר שקלים לחודש לכל ק"מ לכל היותר. נותר רק לראות אם למשרד התקשורת יש הפעם את התבונה להתנהל נכון בעניין.
