תל אביב בתחתית המזרח התיכון: הקליטה הסלולרית בתוך מבנים חלשה כמו בנאפולי ובמיאמי
מחקר חדש של Ookla בדק את עוצמת הקליטה בתוך מבנים ביותר מ-100 ערים בעולם. תל אביב רחוקה מאוד מדובאי ומערי המפרץ, וקרובה דווקא לערים החלשות באירופה ובצפון אמריקה. לפי הנתונים, הבעיה מתחילה כבר ברשת שברחוב
מי שמתלונן שאין לו קליטה בסלון, במשרד או בממ"ד כנראה לא מדמיין. מחקר שפרסמה היום Ookla, החברה שמפעילה את שירות בדיקות המהירות Speedtest, מצא שתל אביב היא העיר עם הקליטה הסלולרית החלשה ביותר בתוך מבנים מבין ערי המזרח התיכון שנבדקו.
המחקר מבוסס על מדידות של קליטת 4G שנאספו בין ספטמבר 2025 לאוגוסט 2026 בתוך מבנים ביותר מ-100 ערים גדולות ב-60 מדינות. לפי גרף שפורסם בדוח, הקליטה בבניין החציוני בתל אביב עומדת על כמינוס 99 dBm. החציון באזור הוא כמינוס 90 dBm, ובדובאי, שנמצאת בראש הדירוג העולמי, כמינוס 88 dBm. הפער בין תל אביב לדובאי הוא כ-11 dB, כלומר הספק האות שקולטים הטלפונים בדובאי גבוה פי 10 ויותר.
עוצמת הקליטה נמדדת ביחידות dBm, וכל הערכים שליליים. ככל שהמספר קרוב יותר לאפס, האות חזק יותר. לפי Ookla, מתחת למינוס 105 dBm השירות בתוך מבנים כבר לא אמין.
בחברה של נאפולי ומיאמי
תל אביב קרובה יותר לערים החלשות בעולם מאשר לשכנותיה באזור. ערי מזרח אסיה והמזרח התיכון מגיעות לחציון של מינוס 90 dBm, ערי דרום-מזרח אסיה ואפריקה למינוס 93 dBm ואמריקה הלטינית למינוס 97 dBm. באירופה החציון הוא מינוס 100 dBm, ובאוקיאניה ובצפון אמריקה מינוס 101 dBm. כלומר, תל אביב נמצאת בערך ברמת החציון של ערי אירופה.
בתחתית הדירוג העולמי נמצאות נאפולי (מינוס 105 dBm), ז'נבה וברמינגהאם (מינוס 104 dBm). בנאפולי כמחצית מהמבנים שנמדדו נמצאים מתחת לסף השירות האמין. במיאמי ובוונקובר השיעור הוא 4 מכל 10 מבנים. בראש הדירוג נמצאות דובאי, בנגקוק וסיאול, שבהן הבניין החציוני קולט כמינוס 88 dBm. הפער בין דובאי לנאפולי מגיע ל-17 dB, כלומר הבדל של פי 50 בערך בהספק האות.
לקליטה החלשה יש מחיר במהירות הגלישה. לפי נתוני Speedtest מכל העולם, מהירות ההורדה החציונית ב-4G יורדת מ-85 מגה-ביט לשנייה בקליטה של מינוס 90 dBm לפחות מ-30 מגה-ביט לשנייה בקליטה של מינוס 110 dBm. מהירות ההעלאה צונחת מכ-22.6 לפחות מ-3 מגה-ביט לשנייה.
הבעיה מתחילה ברחוב
לצד המדידות בתוך המבנים, החוקרים מדדו את הקליטה ברחוב הסמוך, באותו יום, באותה רשת ובמרחק של עד 330 מטר. המסקנה המרכזית היא שכ-85% מההבדלים בין הערים נובעים מעוצמת הקליטה ברחוב. הקירות עצמם מסבירים פחות מעשירית מהפער.
בעיר החציונית, הכניסה למבנה מחלישה את האות ב-4 dB. בהונג קונג ובסיאול, ערים של מגדלי בטון, האות נחלש ביותר מ-8 dB. ובכל זאת, הקליטה בתוך המבנים שם חזקה בהרבה, כי ברחוב היא חזקה ב-19 עד 20 dB יותר מאשר בלוס אנג'לס או בנאפולי.
ייתכן שגם בתל אביב זה המצב. בגרף שמשווה בין הקליטה ברחוב לבין הקליטה בתוך המבנים מופיעה נקודה של עיר במזרח התיכון שלא מסומנת בשם, אך הנתונים שלה תואמים את תל אביב. לפי הגרף, הקליטה ברחוב בעיר הזו היא כמינוס 93.5 dBm, לעומת מינוס 86 עד מינוס 80 dBm בשאר ערי האזור. הירידה בכניסה למבנים שם היא כ-5 dB, מעט מעל החציון העולמי. אם אכן מדובר בתל אביב, הפער מול ערי המפרץ נוצר בעיקר ברשת שבחוץ, ולא בבניינים עצמם.
בטון, אבן ומבנים גדולים
חומרי הבנייה משפיעים גם הם. בטוקיו, מבני עץ מחלישים את האות ב-2.2 dB, ומבני בטון ופלדה ב-7.1 dB. בפריז, קירות לבנים מחלישים אותו ב-4.1 dB, בטון ב-5.1 dB ואבן ב-6.7 dB. גם בידוד תרמי חוסם אות, ולכן בערים קרות האות נחלש יותר בכניסה למבנים. החוקרים מזהירים שתקנות האנרגייה החדשות באירופה, שמחייבות בידוד טוב יותר, עלולות להחמיר את הבעיה.
כשהאות נחלש, הטלפונים עוברים לתדרים נמוכים, מתחת ל-1 GHz, שחודרים טוב יותר דרך קירות. במזרח התיכון, החלק של התדרים האלה עולה מ-8% מהמדידות ברחוב ל-12% בתוך מבנים. הבעיה היא שבשכבת התדרים הזו יש הכי מעט ספקטרום, ולכן עלול להיווצר בה עומס.
אחד הפתרונות הוא מערכת קליטה ייעודית בתוך הבניין. מבנים גדולים שיש בהם תאים משלהם של לפחות שני מפעילים קיבלו אות חזק יותר משאר המבנים הגדולים בעיר ב-75 מתוך 76 ערים שנבדקו. במזרח התיכון היתרון החציוני הוא 3.6 dB. בתחנות רכבת ובאצטדיונים, שרבים מהם מצוידים במערכות כאלה, הקליטה חזקה בכ-4 dB מזו שבמבנים סמוכים. בבתי חולים ובמלונות, לעומת זאת, היא חלשה בכ-1 dB בארבע מכל חמש ערים.
מעט מדינות מסדירות כיסוי בתוך מבנים
לפי הסקירה של Ookla, רק מדינות מעטות מסדירות בחוק כיסוי סלולרי בתוך מבנים. ערב הסעודית מחייבת את בעלי המבנים הגדולים לממן מערכת פנימית משותפת לשלושה מפעילים לפחות. סין, הונג קונג, סינגפור, דרום קוריאה ואיחוד האמירויות מחייבות להקצות במבנים מקום לציוד של המפעילים. דרום קוריאה וסינגפור גם בודקות את השירות בתוך מבנים ומפרסמות את התוצאות. בארה"ב, בקנדה, באוסטרליה ובאיחוד האירופי אין דרישה כזו. ישראל לא מופיעה בסקירה.
גם מגבלות קרינה משפיעות. בשווייץ ובאיטליה, שבהן המגבלות מחמירות בהרבה מההמלצות הבינלאומיות, הקליטה ברחוב חלשה ב-3.4 dB משאר אירופה. ציריך, ז'נבה, רומא ונאפולי נמצאות בין שבע הערים החלשות ביותר בקליטה בתוך מבנים.
מה עושים עם זה
לפי Ookla, המפעילים צריכים להתחיל ברשת שבחוץ: יותר אתרים ויותר קיבולת בתדרים נמוכים. בתחום המערכות הפנימיות, ההזדמנות היא בעיקר במבנים גדולים, בבתי חולים ובמלונות. לרגולטורים ממליצים החוקרים למדוד את השירות בתוך מבנים ישירות, ולבחון יחד את תקנות האנרגייה, את הגישה לאתרים ואת מגבלות הקרינה.
המדידות מבוססות על סריקות אות שמבצעת Ookla ברקע. מדידה סווגה כנעשית בתוך מבנה לפי מיקום הטלפון, ובמקרים גבוליים גם לפי נתונים כמו טעינה ועוצמת ה-Wi-Fi. הערכים של תל אביב נקראו מגרפים שפורסמו בדוח.
קישור לעמוד הדוח: https://www.ookla.com/articles/indoor-mobile-signal-global-cities


















השירותה סלולרי בישרלא פשוט גרוע ואני נמע מלכתוב את המילה המקובלתש מתחילה באות ח. העעיקר מבלבלים את המוח עם דור חמישי כשהם אפילו לא מסוגלים לתת כיסוי שפוי מרכזים עירוניים צפופים . חרפה שמשרד התקשורתה אימפוטנטי פשוט לא מסוגל להנחית עליהן מכת קנסות והנחתות רגולטוריותץ. הם מדפםיסים כסף כבר שנים וצוחקים כל הדרך אל הבנק. תתקשרו לפרטנר ומה מויע בתפריט בתור אייטם ראשון? הכשלון הגדולש לם – "טלוויזיה". הבנתם שהם מוכרים את זה בגרוש וחצי למי שכב רמנוי לשירוצים אחרים ולמעשה הם מפסידים על הלקוחות רק כדי שיישארו שם מנויים כשבעצם הם מנויים לסטינג או יס… עובדים על הציבור בעיניים