ניתוח |ביטול חובת האוניברסליות בבזק היא אחת הטעויות הקשות ביותר שנעשו כאן

עד לפני מספר שנים המציאות בשוק הסיבים בישראל הייתה קטסטרופלית. זה קרה כתוצאה ממחלוקות בין משרד התקשורת ובזק על התנאים שבהם בזק תוכל לפרוס סיבים אחרי שמתחרותיה כבר החלו בפריסה.
למשרד התקשורת הייתה מדיניות ברורה והיא לכופף את ידה של בזק ולאלץ אותה לפרוס למרות שהיא טענה שאין לה כדאיות כלכלית. ראוי להתעכב ולהזכיר קצת נשכחות ממה שקרה אז ועד אתמול בערב בעקבות תיקון המדיניות של משרד התקשורת. ננסה לתאר את השתלשלות האירועים ואף לשאול שאלות, כיצד משרד התקשורת נפל בפח.

אין כדאיות כלכלית!

בענף התקשורת בישראל הייתה פעם חובת שירות אוניברסלי. חברת בזק וחברת הוט נדרשו לקיים ולהפעיל רשת בזק ציבורית בכל הארץ, והיו חייבות לספק באמצעותה שירות בזק לכלל הציבור בכל הארץ. בבסיס חובה זו עמד הצורך למנוע אפליה ואי־שוויון בין אזורים שונים ובין אוכלוסיות שונות, במטרה להגשים אינטרסים חברתיים, כלכליים, ציבוריים ולאומיים, ולצמצם פערים חברתיים.

חברת בזק וחברת הוט התמהמהו בהעברת השירותים מרשתות הנחושת המיושנות לסיבים אופטיים, בטענה שפריסת סיבים אופטיים (בעגת משרד התקשורת: רשת מתקדמת נייחת) ברמה כלל־ארצית אינה כדאית להן מבחינה כלכלית. 

מה עושים? ממנים ועדה בין־משרדית לשינוי המדיניות!

ב־19 בפברואר 2019 מינה המנהל הכללי של משרד התקשורת צוות בין־משרדי, בראשות סמנכ"ל בכיר ומנהל מינהל כלכלה במשרד התקשורת ובהשתתפות נציגים ממשרד התקשורת, משרד האוצר, ורשות התחרות, לבחינת מדיניות הממשלה בעניין. הצוות עבד 17 חודשים (!), הגיש דו"ח ב־15 ביולי 2020, מצא שאין היתכנות כלכלית למדיניות השירות האוניברסלי (!), והמליץ על שינוי מדיניות: ביטול החובה של בזק והוט לספק שירות אוניברסלי בכל המדינה. בזק והוט רשאיות לבחור היכן כדאי להם לפרוס, והמדינה תקים 'קרן תמרוץ' ו'תתמרץ' פריסה באזורים בהם לא כדאי לפרוס. 

הצוות הבין־משרדי העריך את עלות פריסת סיבים אופטיים לכלל משקי הבית בישראל בשלושה מיליארד שקל, והתוכנית שהגיש אמורה להביא "לפריסה כלל־ארצית של רשתות אולטרה רחבות ־פס לכלל משקי הבית במדינה תוך פרק זמן סביר של 10–15 שנים". כדי 'לדחוף' את חברות התקשורת להשקעה מהותית בפריסת סיבים אופטיים הופחתו חובות הפריסה, והתאפשר לחברות לפעול רק באזורים בהם יש כדאיות כלכלית גבוהה – עלויות פריסה נמוכות ופוטנציאל הכנסות גבוה. הצוות העריך כי מימוש המלצותיו יביא לכך שבשלהי 2020 תהיה ל־25% ממשקי הבית בישראל נגישות לסיבים אופטיים, וכי הנגישות תגיע ל־85% בשנת 2025 ול־100% בשנת 2030. 
נזכיר שהצוות גם העריך שעלות ההשקעה בפריסת סיבים בכל הארץ תעמוד על 3 מיליארד שקל. בפועל נזכיר כי העלות לבזק הייתה פחות משליש!!! ממה שהעריך הצוות https://tinyurl.com/2yv9c2yz .

זריז: אחרי 26 חודש מתחילת העבודה משנים את החוק!

הצעת חוק ממשלתית ליישום הדבר הוגשה אחרי 9 חודשים, ב־1 בדצמבר 2020, והחוק עבר בכנסת במהירות הבזק, ערב פיזור הכנסת ה־23, ב־24 בדצמבר 2020. 

נפלא: תוך 20 חודש נוספים משלימים שני מכרזי תמרוץ!

משרד התקשורת פרסם שני 'מכרזי תמרוץ', הראשון פורסם ב־13 באוקטובר 2021, סוכם ב־7 במרץ 2022, והוענקו בו מענקי תמרוץ של 82 מיליון שקל. השני פורסם ב־26 באוקטובר 2022, סוכם ב־1 בפברואר 2023, והוענקו בו מענקי תמרוץ בסך 69 מיליון שקל. 

שני המכרזים השלימו למעשה פריסה מלאה של סיבים אופטיים במדינת ישראל (פרט לכמה אלפי בתי אב במזרח ירושלים, שלא מעניינים איש). 

ועכשיו, שאין יותר בעיה, שר התקשורת מגיש הצעת חוק להפסקת פעילות קרן התמרוץ https://tinyurl.com/2a9qc6cv.

אך, מה באמת קרה?

חברת בזק פרסה סיבים אופטיים לבתי מנויים משנת 2013, בשנת 2019 הגיעה לפריסה של 1.5 מיליון משקי בית, אך החלה לתת שירות על סיבים אופטיים רק במרץ 2021.  

תמרוץ זעום של 151 מיליון שקל הספיק להביא לפריסה מלאה של סיבים אופטיים במדינת ישראל. 

זה מעורר שאלות:

חברת בזק, שחילקה דיבידנדים של 534 מיליון שקל בשנת 2022, ובשנת 2023 (עד עתה) עוד 246 מיליון שקל, שהרווח הנקי שלה בשנת 2022 היה 1.2 מיליארד שקל, לא יכלה לשאת בעלות נוספת של 151 מיליון שקל במשך מספר שנים, והיה נכון לוותר לה על חובת השירות האוניברסלי? 

האם עצירת ענף התקשורת (והכלכלה בישראל) במשך מספר שנים הועילה לכלכלת ישראל? האם אסדרה אחרת של ענף התקשורת הייתה מונעת זאת? 

הייתכן כי 'ההבנה' ש'אין היתכנות כלכלית' לפריסת סיבים אופטיים, הבסיס לאסדרה – בטעות יסודה? 

הייתכן כי החברות הגדולות 'תמרנו' את פקידי הממשלה? ש'צוות בין משרדי' טעה? 

הייתכן כי טעויות ומחדלים מסוג זה ממשיכים להתרחש, ו'תוקעים' את כלכלת ישראל, גם בתחומים נוספים?