משרד התקשורת קבע במסגרת התקציב שאושר בממשלה בתחילת השנה, שהשנה תיבחן סוגיית הקמת רשות תקשורת כחלופה למשרד. מבדיקה עולה שעד עתה לא נערכה שום בדיקה כזו וספק אם המשרד מתכוון באמת לעמוד בהתחייבותו בנושא. הסעיף הוכנס בלחץ אגף התקציבים ומשרד התקשורת נתן יד לכך משום שהובטח לו שמדובר רק בבדיקה של הנושא.
הקמתה של רשות תקשורת במקום משרד התקשורת לא תקרה כי אין אף ראש ממשלה שמוכן לוותר על התיק, וכמובן שגם השרים שמתמנים לא מוכנים לוותר על התפקיד. הסיכוי שיהיה שינוי במבנה הארכאי של המשרד הוא במתכונת של הקמת משרד מורחב שיאגד תחתיו מספר משרדים ורשויות.
אפשרות נוספת היא שיימצא השר עם אומץ לב ויחליט שהוא יהיה האחרון שיסגור את משרד התקשורת ויפעל כך שלאחר שיסיים את הקדנציה, המשרד יעבור למתכונת של רשות. היות וגם זה וגם זה משמשים כקלף מיקוח במו"מ הקואליציוני, הסיכוי שהדבר יקרה הוא אפסי.
משרד התקשורת הוא משרד ממשלתי שכפוף לממשלה. משמעות הדבר היא שהממשלה יכולה להשפיע על ההחלטות של המשרד, וזה יכול להוביל להטיות ברגולציה של התקשורת. לדוגמה, הממשלה עשויה לאפשר לחברות תקשורת גדולות לקבל תנאים מקלים במסגרת של דילים מסוימים.
שנית, משרד התקשורת הוא משרד קטן, והוא מתמודד עם מספר רב של משימות. כתוצאה מכך, הוא עלול שלא להיות מסוגל להקדיש את המשאבים הדרושים לרגולציה של התקשורת בצורה יעילה. זה יכול להוביל לכך שחברות תקשורת לא יעמדו בדרישות הרגולטוריות, וזה יכול לפגוע במפעילים ובצרכנים במקביל.
שלישית, משרד התקשורת אינו ערוך להתמודד עם האתגרים הנובעים מהתפתחות הטכנולוגיה שתמיד השיגה את הרגולציה ונאלצה להגיב אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה. רשות תקשורת תהיה לכאורה גוף עצמאי, דוגמת רשות התחרות, עם פחות מוטת שליטה של הממשלה, ומשמעות הדבר היא שתוכל לקבל החלטות בצורה אובייקטיבית יחסית, מבלי להירתע מהשפעות פוליטיות.
