ב – 5 בפברואר צפויה להתכנס אסיפת בעלי המניות של בזק לאחת האסיפות הכלליות המעניינות ביותר שהיו בבזק בעשור האחרון, מאז עידן אלוביץ. שתי החלטות עומדות על הפרק וממתינות להכרעת הגופים המוסדיים בישראל – האחת היא מענק הוקרה מיוחד ליו"ר היוצא גיל שרון, והשנייה אישור תנאי העסקתו של היו"ר הנכנס תומר ראב"ד. נדון בשתיהן אך בעיקר בראשונה.
ההחלטה הראשונה, ביחס למענק המיוחד ליו"ר היוצא גיל שרון, בגובה 3 משכורות, עניין שבדרך כלל לא היה מייצר עניין מיוחד, הופכת הפעם למעניינת במיוחד מכיוון שהיא בעיקר לועגת לאינטליגנציה ולבעלי המניות מקרב הציבור. שרון, אשר פרש במפתיע מתפקידו לפני מספר חודשים, דרש מבעלי השליטה בחברה לאשר לו מענק מיוחד לרגל פרישתו. ככל הידוע, שרון דרש משמעותית יותר מכפי שאושר לו בסופו של דבר, והארוע הביא למתיחות בינו לבין בעלי השליטה, מתיחות שנמשכת, כך נראה, עד היום.
מה שהביא לכעס רב סביב אישור המענק (הוקרה) ע"י ועדת התגמול בבזק, לרבות כעס גדול בקרב העובדים, הוא הסיבות שבעטיין "החליטה" ועדת התגמול לאשר את המענק. לפי נימוקי ועדת התגמול המענק ניתן לשרון על התווית אסטרטגיה לחברה שהביאה לצמיחה בהכנסות תוך צמצום החוב וחזרה לחלוקת דיבידנדים, וכן על חניכת המנכ"לים החדשים שמונו בקבוצה בעת כניסתם לתפקיד.
עיקר הכעס סביב הנימוקים נובע מהעובדה שמדובר ב"העתק הדבק" של נימוקי הוועדה למענק המיוחד שאושר לו כבר ב – 2022. כבר אז מענק בגין "חניכת מנכ"לים" היה נראה מגוחך, אבל כשמשכפלים את זה, ומשלמים מענק כפול, מדובר כבר ב"השתנה מהמקפצה" ובזלזול בבעלי המניות.
הביקורת סביב המענק מגיעה מכמה כיוונים. ראשית נגיד, יש לשרון את הזכויות שלו. הוא לא נשוא הביקורת, אלא הגופים המוסדיים והדירקטורים. אך גם אם יש מי שחולק על כישורי הניהול של שרון, שאינו ידוע בלשון המעטה בחום הרב שהוא מקרין כלפי סביבתו, יכול היה לבחון את ניהול הקשר שלו עם העובדים לאורך השנים למשל. ועדת התגמול חשבה על כך? ספק. או למשל לדבר עם המנכ"לים שחנך ומה הם חושבים על "החניכה" שעברו. אם הוועדה הזו לא הייתה סתם עוד אוסף של אומרי הן, היא הייתה שואלת שאלות יותר רציניות. זהו פרצופה של הביזה ושל הדירקטורים שמוכנים לאשר כחצי מיליון שקל מענק הוקרה מכספי הפנסיה וקרנות ההשתלמות של כולנו.
הנימוק השני המתייחס לאסטרטגיית הצמיחה, החזרה לחלוקת דיבידנד והקטנת החוב, גם הוא נימוק בלתי מבוסס, שכן החזרה לצמיחה, לצמצום החוב וחלוקת דיבידנד, קרתה עוד בכלל לפני יישום האסטרטגיה החדשה שהציג שרון, שרובה ככולה לא היה בה חדש בשום צורה ושיקפה את המיקודים שממילא היו בבזק (המגזר העסקי בקווי, הסיבים והדור החמישי בפלאפון). הדבר החדש היחיד באותה אסטרטגיה – פיתוח עסקי ועסקאות מיזוגים ורכישות, הניב עסקה או שתיים בסכומים מגוחכים, אבל לזכות שרון ייאמר שגם הניבה את הכניסה לתחום החשמל, ואת התיקון בבזק בינלאומי אחרי הכישלון הקולוסאלי של אלפא בראשות אחד המנכ"לים שחנך – כישלון שעוד יילמד בבתי ספר לניהול. אגב, חבל שאותו במיוחד לא שאלו מה הוא חושב על "החניכה". אז דירקטורים יקרים, אם אתם כבר נותנים יד למפעל הביזה הקרוי מענק הוקרה לפחות תעשו את זה מהסיבות הנכונות.
ההחלטה השנייה, ביחס לתנאי העסקתו של היו"ר הנכנס ראב"ד, מעניינת במיוחד על רקע התנגדותם החריפה של ועדי העובדים בקבוצה למינויו של ראב"ד, שהביאה את יו"ר הוועד, איציק בסלו, לפנות בצעד חריג לכל הגופים המוסדיים בישראל בדרישה שלא לאשר את תנאי העסקתו, ובכך למעשה לא לאשר את מינויו לתפקיד. אישור תנאי העסקתו עשוי להביא לרעידת אדמה ביחסי העבודה בבזק, ולנזק עצום לבעלי המניות, בעיקר סביב חסימת ביטול ההפרדה המבנית בבזק, מהלך הטומן בחובו שווי של מיליארדים רבים, ולגביו כבר הודיעו בוועד העובדים כי לא יאפשרו כל התקדמות על רקע המתיחות עם בעלת השליטה קרן סרצ'לייט.
נזכיר כי נציג העובדים בדירקטוריון היה היחיד שהתנגד למינויו של ראב"ד. התנגדות נוספת לאישור התנאים נובעת מהעובדה כי לראשונה מדובר ביו"ר המועסק ב – 85% משרה, כשבמקביל הוא ממשיך לכהן כמנכ"ל ביקום, כשיו"ר ביקום הוא דארן גלאט, המכהן בדירקטוריון בזק – ערבוביה שלמה שמשמעותה היחידה היא שלטון ללא עוררין של בעלת השליטה בבזק. למרות הביקורת וההתנגדות של העובדים, קשה לראות את המוסדיים מתנגדים לאישור התנאים, אך מה תהיה המשמעות מבחינת יחסי העבודה לאחר מכן, זה כבר נושא לדיון אחר.
קשה לדעת כיצד תסתיים הצבעת בעלי המניות, אבל התנהלותם האנמית של הגופים המוסדיים בישראל והפאסיביות המאפיינת אותם, מעלה ספק רב אם נראה אותם הופכים את החלטת הדירקטוריון ולא מאשרים את החלטות הדירקטוריון, לפחות לא את זו שעניינה תנאי העסקתו של ראב"ד.
מצד שני, המתח הארגוני בבזק, כבר נותן את אותותיו בחברה, וביצועי המנייה בבזק חלשים במיוחד מאז החלה המתיחות. אם יאושרו ההחלטות והמתיחות תגיע לכלל צעדים ארגוניים בפועל, מה שראינו עד עתה היה משחק ילדים, והפגיעה במנייה ובבעלי המניות צפויה להחריף משמעותית. האם הגופים המוסדיים, ובעיקר אלו שלאחרונה הגדילו משמעותית את אחזקתם בבזק, מוכנים לשלם את המחיר? כנראה שכן. מבחינתם ביזה או לא, מה שמעניין הוא שבזק תמשיך לייצר מזומנים וכל היתר לא מעניין אותם.
