פרשנות |היו הרבה החלטות בעייתיות במשרד התקשורת, ההחלטה האחרונה עלתה על כולן

בהיסטוריה של משרד התקשורת לדורותיו, כבר היו לא מעט החלטות תמוהות, שלא לומר מופרכות, שגרמו נזק בל ישוער לשוק התקשורת. לדוגמה:
– ההחלטה שלא לאשר לבזק קצב מהירות של 200 מגה על הנחושת, כי זהו קצב שיהווה תחליף לסיבים אופטיים.
– ההחלטה להכניס מפעיל סלולרי שישי.
– ההחלטה לעכב פיקוח נגד גולן טלקום שפירקה את הרשת.
– ההחלטה לבטל הפרדה בין ספק לתשתית מבלי הפחתה דרמטית במחירי השוק הסיטונאי.
– ההחלטה שאפשרה ל-IBC להעביר 80-90% מרשת הסיבים שלה דרך בזק במקום על רשת חברת החשמל.
– מתווה הסיבים האופטיים שבו ויתרו לבזק על חובת הפריסה האוניברסלית.
ויש עוד.

אבל ההחלטה מסוף השבוע האחרון של משרד התקשורת שלא להפחית את מחירי השוק הסיטונאי (BSA), ובמקום זאת להסתפק בהפחתה של מחירי התעלות של בזק ל-250 שקלים – היא כנראה תירשם לדיראון עולם כאחת ההחלטות השגויות ביותר אי פעם, ובטח בטופ 5 ברשימה.

ההחלטה מציגה רפיסות מקצועית ברמה הקשה ביותר, אבל מעבר לכך היא מהווה פגיעה קשה ביותר במוניטין של אגף הכלכלה ושל הייעוץ המשפטי במשרד התקשורת. וזה רק מראה עד כמה שר התקשורת שלמה קרעי חזק ומסוגל לכופף את הדרג המקצועי למטרותיו. עכשיו גם מבינים את הפגיעה ביועצת המשפטית ברוריה מנדלסון במסגרת הניסיון להדיחה. קרעי ראה למרחוק. הוא הבין שהוא חייב להחליש אותה כדי לקדם את האג'נדה שלו, והטיל ששיגר כלפיה עשה את העבודה. יועצת משפטית הנותנת יד למהלך כזה, שבו שני הצדדים מצהירים שעשו עסקה, אינה ראויה להישאר יועצת משפטית במשרד ממשלתי.

ולעצם העניין, בשבועות האחרונים חשפנו מספר פעמים את הדיל המפוקפק שנרקם בין בזק למשרד התקשורת. אודה, עד הרגע האחרון ידעתי את פרטי הדיל, אך לא הייתי מסוגל להאמין שמשרד ממשלתי ייתן לזה יד, ובעיקר לא יפחית את מחירי השוק הסיטונאי BSA.

כדי להבין את גודל המחדל, נחזור לכמה הנחות יסוד שמשרד התקשורת דגל בהן בשנים האחרונות. ראשית, מתווה הסיבים וקביעת מחירי השימוש בתשתיות בזק. מבלי להיכנס לשגיאות הקשות ביותר במתווה הסיבים האופטיים, שר התקשורת הקודם יועז הנדל ומנכ"לית משרדו לירן אבישר בן חורין אימצו את המתווה כאשר לנגד עיניהם עמדה מטרה ברורה – להפחית את מחירי השימוש עבור המתחרים, ולכן לקחו חברת ייעוץ בינלאומית (אקסון) שתקבע את המחירים.

בינתיים הם קבעו מחירי בנצ'מרק על בסיס מחירי IBC. מלכתחילה המחירים הללו היו זמניים, והיה ברור שחייבת להיעשות עבודה מהירה להפחיתם. אלא שעבודה מהירה ויעילה במשרד התקשורת היא אירוע על-חלל, כלומר נדיר, והעבודה נגררה ונגררה מסיבות שונות, למרות שאקסון סיימה את עבודתה כבר בסוף 2022 או בתחילת 2023.

אם כך, כיצד יכול משרד התקשורת לטעון ב-2022 שהמחירים חייבים לרדת ושנדרשת עבודה כלכלית (שאכן קבעה כך), ובמקביל להודיע עכשיו שלא מורידים את מחיר ה-BSA, ומחכים עד יוני 2025 כדי לקבל החלטה ולהשלים את העבודה?

כיצד יכול משרד ממשלתי, שאמור לדאוג לרווחת הציבור, לבוא ולטעון עכשיו שהעבודה של אקסון לא הסתיימה? הסיבה לכך היא שהעבודה הסתיימה מזמן, אבל כדי להימנע מהצגתה לפי חוק חופש המידע, המשרד טוען שהיא לא הושלמה, ואם היא לא הושלמה – אי אפשר לפרסם את ממצאיה. אתם מבינים מה קורה כאן? המשרד משטה בציבור בכוונה כדי להצדיק את הדיל המפוקפק שעשה מול בזק. אם השקיפות חשובה לכם, וטובת הציבור לנגד עיניכם, הואילו נא לפרסם את המחירים הזמניים של אקסון, וכך יראה וישפוט הציבור. הרי קרעי אמר במו פיו שהוא רוצה לפרסם מחירים מיידית כבר בפברואר, מבלי לחכות להשלמת העבודה הסופית. מה קרה לקרעי שהתהפך ככה?

נקודה נוספת, המשקפת את חוסר ההבנה של אגף הכלכלה ובעצם של כל משרד התקשורת (כי אני שומע שישנם בכירים נוספים הסבורים שהמהלך תקין), היא המשקל והמעמד של השוק הסיטונאי ולשם מה הוא נועד. שוב, מבלי להרחיב יתר על המידה, השוק הסיטונאי החליף מדיניות קודמת של משרד התקשורת שדגלה בתחרות מבוססת תשתיות עצמאיות. כלומר, במקום ששחקנים בשוק יקימו תשתיות עצמאיות משלהם ויתחרו בבזק, הם יוכלו להשתמש בתשתיות של בזק במחיר מפוקח ויחסכו את החפירות.

אלא שזה רק צד אחד של הדברים. השוק הסיטונאי נועד להפחית את הרווחיות העודפת של בזק ולחסוך את הצורך בקביעת תעריפיה. ההנחה הייתה שאם יאפשרו שוק סיטונאי, בזק תוריד את המחירים כי תיווצר תחרות, ובזק תרד ברמת הרווחיות העודפת שהיא נהנית ממנה לאורך שנים, ששווה מיליארדים של כסף ציבורי שהולך לבעלי השליטה. במקום זאת, מה אנחנו מקבלים עכשיו? אי-התערבות במחירים שאמורים לעזור לשחקנים הקטנים, ובמקביל התעצמות של בזק, שהרווחיות שלה רק הולכת ומשתפרת, כאשר כל שוק התקשורת מרוויח כרבע ממה שהיא מרוויחה.

בהחלטה שלו מסוף השבוע, החליט סמנכ"ל הכלכלה אלעד מקדסי שהוא מתעלם מזה. אלו שני פרמטרים קריטיים להבנת שוק התקשורת ומערכת היחסים המתקיימת בו. כיצד אפשר לקבל מדיניות שתומכת בחיזוק המונופול והגדלת רווחיו? מקדסי, שהגיע מרשות התחרות, הביא עימו תקווה לרצון לזעזע את המערכת. בפועל, מה שאנחנו מקבלים כאן דרך ההחלטה שלו זו תפיסת עולם וגישה בעייתית מאוד למי שמופקד על יצירת כלי התחרות. לא לזאת ציפינו.

ונקודה אחרונה בפוסט הנוכחי, כדי לא להאריך יתר על המידה. הנדל ואבישר בן חורין עשו את אחד המהלכים המשמעותיים ביותר בשוק התקשורת כאשר ביטלו את ההפרדה בין ספק לתשתית שהייתה נהוגה בישראל וגרמה לסבל ועיוותים צרכניים רבים. אם מקדסי היה טורח להתקשר אליהם או לקודמו בתפקיד, הוא היה מבין שביטול ההפרדה היה כרוך יד ביד עם הפחתת מחירי השוק הסיטונאי. המשרד צפה אז שביטול ההפרדה יביא לחיסול כל השחקנים הקטנים בשוק ה-ISP, ושעל מנת שלא לרסק אותם לגמרי, נדרש שוק סיטונאי BSA אפקטיבי שייאפשר להם זכות קיום.

לאורך השנים, משרד התקשורת תמיד דאג שהשחקנים הקטנים יישארו בשוק, כי מהם מגיעה החדשנות, האתגור של הגדולים והשמירה על מחירים תחרותיים. מה עשו במשרד התקשורת עכשיו? חיסלו אותם. זה התחיל בכך שביטלו את ההפרדה בין ספק לתשתית מבלי להוריד את מחירי השוק הסיטונאי, וכעת מוודאים הריגה כשלא נוגעים במחיר ה-BSA.

ועוד לא דיברנו על האתנן שמשרד התקשורת מקבל באמצעות חבילת ה-300 מגה המוזלת שבזק הודיעה שתשווק. ללא בושה, מודיעה בזק כי בתמורה להסכמה ולהבנה עם משרד התקשורת היא תשיק חבילה מוזלת. השמיים לא נופלים, התקשורת שותקת, ואיש לא פוצה פה.

ולסיכום, מוטב שמשרד התקשורת ישמע היטב את הטענות שיופנו אליו במסגרת השימוע, אבל יותר טוב יעשה אם יטרח לדבר עם האנשים הנכונים ויבין את גודל הטעות. מוטב גם שמשרד האוצר ורשות התחרות לא יעמדו בצד ויאפשרו למחדל הזה לקרות.