עו"ד עדינה שפירא: "צריך לסנן בקשות לחשמל, אבל עצירה מוחלטת של השוק היא מהלך מסוכן"

שותפה במיתר, המלווה יזמים בתחום חוות השרתים, מסכימה שיש למנוע הקצאת קיבולת לפרויקטים לא בשלים, אך מזהירה שהקפאה ללא התראה פוגעת בוודאות ובאמון. בריאיון לזמן אוויר היא קוראת למודל שיכלול ערבויות, אבני דרך ויכולת מוכחת, ואומרת כי ייתכן שלא יהיה מנוס גם מייצור חשמל עצמאי

הוויכוח שהתנהל בכנס איגוד חוות השרתים סביב עצירת קידום הפרויקטים מציף את אחד האתגרים המרכזיים של שוק הדאטה סנטרים בישראל: הביקוש לחשמל ולקרקע גדל במהירות, אך רשת החשמל היא משאב מוגבל – והמדינה נדרשת להחליט אילו פרויקטים יקבלו קדימות ובאילו תנאים.

עו"ד עדינה שפירא, שותפה במשרד מיתר ובעלת מומחיות בתחום חוות השרתים, מלווה יזמים וגורמים עסקיים בענף. היא שותפה לתסכול בענף על עצירת המהלכים, אך מציגה עמדה מורכבת יותר מהביקורת שנשמעה בכנס איגוד חוות השרתים שנערך אתמול באוניברסיטת רייכמן: "יש צורך בסינון, בפיקוח ובקריטריונים ברורים, אולם אלה צריכים לאפשר גם לפרויקטים רציניים שנמצאים בשלבי פיתוח להתקדם".

"אי אפשר לחלק הקצאות למי שלא יוכל להשתמש בהן"

פרופסור אבי שמחון מתח בכנס ביקורת חריפה על עצירת קידום חוות השרתים. איך את רואה את הסוגיה כאשת מקצוע שמלווה פרויקטים בענף?

"בעיניים של יזמים ומי שדוחפים פרויקטים מהמגזר העסקי, עצירה ללא התראה וללא הכנה היא מסוכנת. היא פוגעת בוודאות והיא בעייתית, ולכן אני שותפה לביקורת ולתסכול שמגיעים מהמקום הזה.

"יש מגזר עסקי שרוצה לקדם פרויקטים, ויש גם אינטרס לאומי להשקיע הרבה מאוד משאבים בתחום. הם רוצים לעשות זאת בתנאים של ודאות, ואי אפשר שדברים פשוט ייעצרו.

"יחד עם זאת, אני מבינה גם את הצורך של הרגולטור לפקח ולהסתכל על האינטרס הציבורי, על מינהל תקין ועל הצורך שהתהליכים יהיו שקופים, ברורים והוגנים. כאשר מסתכלים על המשאב הציבורי הכללי, אם נותנים הקצאות למי שלא יוכל לעשות בהן שימוש וזה משבית את הרשת, גם זה לא טוב.

"לכן צריך להיזהר מאמירות פופוליסטיות. אני מייצגת יזמים וגורמים עסקיים, וחשוב לנו מאוד לקדם את התחום – וזה חשוב גם למדינה – אבל צריך לאזן בין כלל האינטרסים. יש כאן הרבה שחקנים והרבה שיקולים, וצריך גם תמריצים לשוק הפרטי וגם פיקוח רגולטורי".

בכנס הוזכרו בקשות חיבור לחוות שרתים בהיקף של כ-27 ג'יגה-ואט. כמה מהבקשות האלה משקפות פרויקטים ממשיים עם מימון, קרקע ולקוחות, וכמה מהן נועדו בעיקר לתפוס מקום ברשת?

"לא הייתי מחלקת את העולם רק ל'ספקולטיבי' ול'לא ספקולטיבי'. יש חוות שיוכלו לקום מחר, ויש מי שמתכנן פרויקט באופן רציני: יש לו משאבים, יכולות, קשרים בינלאומיים ואולי אפילו לקוחות בצנרת, גם אם הם עדיין לא חותמים על הסכם – מפני שעוד אין ודאות.

"זה שונה ממישהו שפשוט תופס מקום ברשת ואומר: אני רוצה את זה, ואחר כך נראה מה אעשה עם זה. המילה ספקולטיבי נאמרה הרבה, אבל מדובר במנעד רחב, וצריך להסתכל עליו בזהירות".

אם כך, למה שהמדינה תשקיע מראש בתשתית עבור פרויקטים שאולי לא ייבנו?

"צריך לסנן. אני לא נגד סינון. אבל היום יש סינון, ובמקביל עצרו את המהלך. אני מבינה שאולי עצרו כי לא היה סינון קודם, אבל זה יוצר הרבה חוסר ודאות וגם חוסר אמון מערכתי.

"לא כל מי שמבקש משהו צריך לקבל אותו. השאלה היא לפי מה מסננים. אם נותנים הקצאה רק לפרויקט שכבר חי, קיים ובועט ויכול לקום מחר, מצמצמים יותר מדי ולא מאפשרים פיתוח. אלה פרויקטים עתירי הון, שדורשים הרבה השקעה. אי אפשר להרשות לעצמנו לומר שרק מי שכבר יש לו הכול יקבל, כי אז יהיו מעט מאוד פרויקטים.

"צריך להביא מימון, המימון צריך לאפשר רכישת ציוד, צריך להביא לקוחות, ויש הרבה משתנים שתלויים זה בזה. לכן יזם מתקדם לא בהכרח יכול להראות שכל ההסכמים כבר חתומים".

את תומכת בערבויות, אבני דרך או תשלום על שמירת קיבולת כדי להבחין בין יזם אמיתי למי שמחזיק אופציה?

"כן. אני חושבת שנדרש שילוב של כל הדברים. צריך לבחון מי מוכן לשים משהו על השולחן ולקחת חלק מהסיכון – מה שמכונה skin in the game. אפשר להתווכח על כמה בדיוק, אבל זו אינדיקציה חשובה.

"צריך לבחון גם יכולות. יש הבדל בין גורם שכבר הוכיח יכולת ביזמות, באנרגיה או בתחומים קרובים, לרבות אנרגיה מתחדשת, לבין אדם שקם בבוקר ואומר: אולי אקים חוות שרתים.

"זה לא אומר שיזם בעל ניסיון הוא בהכרח הפתרון, אבל יש משתנים רבים שיכולים להצביע על סיכויי הצלחה. מדינות זרות כבר יצרו מנעד של קריטריונים: יכולות מוכחות, שלבי התקדמות בפרויקט, ואבני דרך. אפשר גם לבחון מי מוכן לשלם או לתת ביטחון מסוים".

"כוח מחשוב חייב לשבת איפשהו – ולא הכול אפשר להוציא לחו"ל"

האם נכון לחייב חוות שרתים גדולות להקים ייצור חשמל עצמאי?

"אני חושבת שאולי אין מנוס מזה. כנראה לא יהיה מנוס מלאפשר גם תחנות כוח וייצור עצמאי, בגלל המוגבלות של המשאב.

"יש דעות שונות בעניין, ואני לא רוצה להציג את עצמי כמי שמספיק בקיאה כדי להכריע ביניהן. אבל המגמה צריכה להיות להרחיב את היריעה, כדי שיהיו כמה שיותר פתרונות אפשריים וריאליים לשוק הזה".

ישראל היא שוק קטן, עם חשמל, קרקע ובנייה יקרים יחסית. מה היתרון האמיתי שלה מול אירופה ומדינות המפרץ, שבהן יש יותר קרקע ואנרגיה?

"כדי שנוכל להתמקד בפיתוח אנחנו צריכים כוח מחשוב, וכוח מחשוב צריך לשבת איפשהו. אפשר לומר שאולי אפשר להשתמש בחוות שרתים בחו"ל. אם צריך לפתח משהו שאינו רגיש במיוחד, אולי לא משנה אם הוא יושב בישראל או בפינלנד.

"אבל יש הרבה דברים שהמקורות שלהם רגישים. קודם כול הדאטה. קח למשל את מערכת הבריאות הישראלית: בגלל מבנה הבריאות הציבורית, יש כאן הרבה מידע רפואי יחסית, והוא גם מרוכז. אפשר להפיק ממנו תרומה רפואית עצומה, אולי לפתח טיפולים ולשפר את הידע, אבל מדובר בחומר סופר רגיש שצריך, ככל הנראה, לשמור קודם כול בגבולות המדינה או לפחות לנהוג בו בזהירות רבה מאוד.

"אני אפילו לא נכנסת לעולמות הביטחון, ששם הדברים ברורים עוד יותר. בנוסף, יש חשיבות לקרבה פיזית. ה-latency, ההשהיה, יכול להיות משמעותי. לכן לא כל פעילות שאנו רוצים לפתח כאן יכולה להתבצע במרחק".

מעבר לצורך המקומי בכוח מחשוב, האם לישראל יש יתרון בפיתוח התשתיות עצמן?

"בהחלט. לישראל יש את הטכנולוגיות הנדרשות לכל שרשרת הערך של התשתיות הדיגיטליות. אנחנו צריכים פתרונות לבעיות אנרגיה, ליעילות אנרגטית ולקירור. ככל שהחום גדל, ייתכן שנצטרך קירור נוזלי ופתרונות נוספים.

"יש גם שירותים שניתנים באמצעות שבבים, GPU as a Service ופיתוח שבבים. לישראל יש יכולת לפתח את הטכנולוגיות האלה. לכן הערך אינו רק בכך שאנחנו צריכים כוח מחשוב כאן, אלא גם בכך שכל מי שיקים תשתיות דיגיטליות בעולם עשוי להזדקק לאורך הדרך לטכנולוגיה ישראלית.

"זו לא תשובה מלאה לשאלה מדוע צריך להקים כל חוות שרתים דווקא בישראל, אבל ככל שהתשתיות נמצאות כאן, אנחנו לומדים טוב יותר מה הצרכים ויכולים לפתח עבורם פתרונות".

מה צריכה להיות מדיניות המדינה: למשוך הייפרסקיילרים זרים, להקים יכולת מחשוב מקומית לחברות ישראליות, או להבטיח יתירות למערכת הביטחון ולממשלה?

"גם וגם וגם, ולכל אחד מהדברים יש מטרה שונה. אנחנו צריכים תשתית לצורכי הפיתוח הישראלי, גם אם המוצרים והפעילות יוצאים אחר כך החוצה. אנחנו צריכים אותה גם לצרכים ביטחוניים ולריבונות.

"היו מי שאמרו בכנס שאולי אנחנו נותנים משקל גדול מדי למושג הריבונות, אבל בסופו של דבר תמיד עדיף להיות פחות תלויים באחרים. אי אפשר להיות תלויים בהם במאה אחוז.

"וחברות הענק – ההייפרסקיילרים וחברות רב-לאומיות בכלל – חשובות מאוד לישראל. הנוכחות של אנבידיה, אמזון, גוגל ומיקרוסופט כאן מוסיפה ערך כלכלי, אמון בכלכלה הישראלית וחשיבות לישראל בשרשרת הייצור העולמית. יש בכך גם ממד רחב יותר של קשר עם העולם.

"ישראל גם רוצה להיות מדינה שמספקת, באמצעות היזמות, החדשנות והגיוון שלה, פתרונות לחברות המשמעותיות ביותר בעולם הטכנולוגיה".

אם בעוד שנה לא יהיה מסלול רישוי וחיבור לחשמל ברור, מי יישא באחריות?

"אני לא מפנה אצבע מאשימה אחת, קטונתי. האחריות היא על כולנו – כל אחד מהמקום שלו – לקדם יותר אפשרויות ולהסיר חסמים. אני לא יכולה לומר שזו רק רשות החשמל, רק משרד האוצר או רק גורם פוליטי כזה או אחר.

"גם לתקשורת יש תפקיד: אם נותנים במה לכך שמדובר בצורך לאומי ולא בעוד דבר שהוא nice to have, אפשר להבין שמדובר בתשתית שבלעדיה לא נתקדם הלאה.

"אנחנו, מהמגזר העסקי ומהעולם המשפטי, מנסים לא רק לקדם את היזמים ואת המשאבים שהם מביאים, אלא גם למצוא פתרונות, לזהות את הקשיים, להבין את הממשקים עם הרגולציה בישראל ובמדינות זרות, ולחבר בין משקיעים פיננסיים, יזמי נדל"ן, גופי אנרגיה וגופי טלקום. כל אחד מהם מגיע מעולם שונה".

את אופטימית שנבנית בישראל תשתית AI אמיתית, ולא רק מרוץ להקמת חוות שרתים משום שיש בכך כסף?

"אני אופטימית מטבעי, אבל יש לי גם אמון בחברה הישראלית ובמדינת ישראל. יש הרבה תשוקה, אכפתיות, חדשנות, חוכמה, ניסיון ויזמות.

"הכנס היה ביטוי לאופטימיות הזאת. בעידן שבו אפשר לעשות הכול ביוטיוב ובזום, הגיעו הרבה אנשים בתחילת ספטמבר, אחרי הקיץ, כדי להשתתף. זה מלמד שיש נכונות, עניין וגם אינטרסים – ואינטרסים אינם דבר שלילי. זו לא פילנתרופיה.

"אני מאמינה ביכולת הישראלית, בין היתר משום שהיזמות הישראלית היא מאוד גלובלית, קשובה למה שקורה בעולם ומבינה אותו. אבל זה תלוי בזמן. העולם מתקדם, ואם לא יהיו לנו התשתיות, נהיה בפיגור – אם אנחנו לא כבר שם. אי אפשר לשבת על זרי הדפנה. צריך לפעול עכשיו".