ההשוואה בין החברות הסלולריות היא בעייתית, אך בכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר. מלבד מספר נתונים שיכולים להיחשב אובייקטיביים, ההשוואה לא תהיה מדויקת. כך למשל פלאפון היא חברה שלא עוסקת באינטרנט ובטלוויזיה וגם אין לה השקעות בסיבים אופטיים, בעוד אצל מתחרותיה אלו שני תחומים מרכזיים. כך גם לגבי מבנה החוב בפלאפון, שיושב בבזק. לפרטנר יש חוב נמוך ולכן הוצאות המימון שלה נמוכות בעוד שלסלקום יש חוב גדול והוצאות המימון שלה הרבה יותר גבוהות, מה שגם מטה את ההשוואה.
הרווח הנקי והרווח התפעולי בסלקום ובפרטנר כולל את כל פעילויות הקבוצה, בעוד שבפלאפון זהו רווח נקי ותפעולי מסלולר בלבד. גם ספירת הלקוחות נעשית בכל חברה בצורה שונה ולכן ההכנסה הממוצעת למנוי שכל כך מרבים להתהדר בה, גם היא מוטה ולא תמיד מדויקת, במיוחד כאשר החברות מנקות עוד ועוד לקוחות לא פעילים, והדיווח על הנתון הזה אינו מבוקר.
בהשוואה של הסלולר בלבד רואים שבהכנסות משירותים הפערים בין החברות לא גדולים. סלקום מובילה עם פער של 59 מיליון שקל על שתי מתחרותיה, שרושמות היקף הכנסות משירותים דומה, אך כאשר משווים את ההכנסות הכוללות כולל ציוד קצה הפער לטובת סלקום גדל ב – 132 מיליון שקל לעומת פרטנר ו – 114 מיליון שקל לעומת פלאפון.
זה אומר שציוד הקצה בסלקום, בזכות דינמיקה, הפך למשתנה המרכזי בהבדלים בין החברות.
