המרוץ לסלולר הלווייני – ישראל לא יכולה להישאר על הקרקע
עידן חדש של תקשורת מהחלל מחייב את ישראל להציב את הלוויינות בחזית האינטרסים הלאומיים
השמיים מתמלאים. מאות לוויינים במסלול נמוך (LEO – Low Earth Orbit) נפרסים מדי חודש ובונים שכבה חדשה של תקשורת עולמית. מהפכת ה-LEO מחברת את עולם המובייל לחלל ומבשרת עידן שבו כל טלפון נייד בעולם יוכל להתחבר ישירות לחלל – ללא אנטנה, ללא ציוד ייעודי וללא תלות בתשתית קרקעית.
במרכז המהפכה הזו ניצבת חברת AST SpaceMobile, שהוקמה על ידי היזם הוונצואלי-אמריקאי אבל אבליין (Abel Avellan). הוא מצליח לעשות את מה שאפילו אילון מאסק וג’ף בזוס טרם השיגו – להקים רשת סלולרית אמיתית מהחלל, שמאפשרת לטלפון נייד רגיל לתקשר ישירות עם לוויין.
אבליין איננו "יזם-על" הוליוודי. הוא היגר לארה"ב בשנות התשעים, הקים את חברת EMC – Emerging Markets Communications, שסיפקה תקשורת לוויינית לאזורים מנותקים, ומכר אותה בשנת 2016 תמורת כ-550 מיליון דולר. במקום לפרוש, הוא הקים את AST SpaceMobile עם חזון פשוט אך אדיר: אם ניתן להוריד סרט מהחלל – ניתן גם לדבר ממנו בטלפון.
לא עוד אינטרנט מהחלל – רשת סלולרית מלאה
בעוד מאסק (Starlink) ובזוס (Kuiper) בונים רשתות אינטרנט לווייניות הדורשות ציוד מיוחד, AST מפתחת רשת סלולרית מלאה המבוססת על פרוטוקולי LTE. המשמעות היא שכל טלפון קיים יכול להתחבר ישירות ללוויין, ללא צורך במכשור נוסף. החברה בחרה בדרך שונה – היא אינה מתחרה במפעילים הסלולריים אלא משתפת איתם פעולה. בין השותפים שלה ניתן למנות את AT&T, Vodafone, Rakuten, Verizon ובימים האחרונים גם את STS הסעודית. במקום לבנות אימפריה פרטית, AST בונה אקו-סיסטם שיתופי – וזה בדיוק מה שמבדיל אותה מענקי הטכנולוגיה.
האתגר ההנדסי – אנטנה שנפתחת בחלל
הלוויינים של AST נמצאים בגובה של כ-500 קילומטר בלבד, מה שמאפשר השהיה נמוכה במיוחד ועלויות שיגור מתונות. בלב הטכנולוגיה נמצאת אנטנה עצומה בגודל 25×25 מטרים הנפתחת בחלל בתנאי ואקום ובסביבה של רוחות פלזמה. האנטנה מתפקדת כתחנת בסיס סלולרית לכל דבר ומאפשרת קליטה ישירה מטלפונים רגילים. זהו הישג הנדסי כמעט דמיוני: פתיחת כנפיים של אנטנה אימתנית בדיוק של מילימטרים במקום שבו אין מקום לטעויות.
בעולם ממתינים עדיין לתקן הרשמי של ארגון 3GPP לתקשורת לוויינית (Non-Terrestrial Networks) כחלק מהדור השישי, אך אבליין כבר מקדים את התקן ומפעיל רשת פעילה על בסיס LTE. השיחות הראשונות בין טלפון רגיל ללוויין של AST כבר התקיימו – והעתיד, כך נראה, הגיע מוקדם מהצפוי.
שיתופי פעולה שהופכים את החזון למציאות
לאחר ההסכם עם Vodafone הגיעה קפיצת מדרגה: Verizon מצטרפת ל-AT&T ומשתפת פעולה עם AST כדי להרחיב כיסוי באזורים מרוחקים בארצות הברית, באלסקה ובאזורי חירום. במקביל, STS Group הסעודית מצטרפת לפרויקט במטרה להביא תקשורת D2D למזרח התיכון ולצפון אפריקה – אזורים שבהם שטחים מדבריים, פגיעות באסונות טבע ומרחקים עצומים הופכים את החיבור הלווייני למוצא היחיד. שני ההסכמים ממקמים את AST כמתחרה הישירה היחידה של Starlink בתחום ה-Mobile Direct-to-Device – אך עם גישה שיתופית ולא ריכוזית.
מהפכת ההיברידיזציה
יצרניות שבבים כמו Qualcomm כבר משלבות תמיכה ב-NB-NTN בשבבי Snapdragon החדשים. מפעילי סלולר, ממשלות ויצרני סמארטפונים נערכים לעידן שבו הרשת תהיה היברידית – קרקעית ולוויינית גם יחד, ומבוססת על אינטליגנציה מבוזרת. זה לא עוד "שיפור קליטה", אלא שינוי פרדיגמה: תקשורת שתישאר פעילה גם כשהקרקע אינה.
ובינתיים בישראל – שמיים בלי מדיניות
בישראל אין בעיית כיסוי מהותית בדור 4 או 5, אך יש בעיות קיבולת ועמידות. הרשתות עמוסות, ותרחישי קיצון כמו רעידות אדמה, מתקפות טרור או קריסת רשתות אזרחיות מציבים אתגר של רציפות תפקודית. בתרחישים כאלה, רשת סלולרית לוויינית איננה מותרות – היא תשתית לאומית.
למעט ציוץ בודד של מנכ"ל פלאפון אילן סיגל לפני יותר משנה, על בחינת שיתוף פעולה עם AST SpaceMobile, לא נרשמה פעילות ממשית בישראל. וזה מחדל שקט. מדינה שמייצרת לוויינים, מערכות RF ואלגוריתמיקה מהמתקדמות בעולם – נשארת מחוץ למהפכה שמתרחשת ממש מעל הראש שלה.
הצורך הלאומי – להפוך את השמיים לחלק מהתשתית
הדור הבא של תקשורת דור 6 לא יפריד בין שמיים לארץ. AST SpaceMobile כבר בונה את הרשת שתאפשר רציפות תפקודית מוחלטת, אך אין ספק שגם מאסק (Starlink) ובזוס (Kuiper) יציגו בקרוב פריצות דרך דומות. השאלה איננה אם – אלא מתי.
עבור ישראל, זהו רגע מכריע. עליה להחליט האם השמיים הם שכבת הגנה לאומית או רק מרחב טכנולוגי של אחרים. רשתות D2D אינן רק פרויקט הנדסי – הן מרכיב קריטי בביטחון הלאומי, בהתמודדות עם אסונות טבע ובהבטחת קישוריות גם בשעת חירום.
וזה אולי האבסורד הגדול ביותר: לחברת AST עצמה יש מרכז פיתוח פעיל בישראל (נזכיר שנוקיה היא השותפה של AST וגם במרכז הפיתוח בארץ מותקן ציוד שלה), עם מאות מהנדסים שמפתחים כאן את הלב ההנדסי של רשת הסלולר הלוויינית העולמית – בעוד שבמישור הלאומי, ישראל עדיין אינה עושה דבר משמעותי כדי לאמץ את אותה טכנולוגיה. מדינה שמספקת למיזם העולמי את מוחו ההנדסי – אך אינה רואה בו עדיין נדבך אסטרטגי בתשתית הלאומית שלה.
















