הכוונות של משרד התקשורת לסייע לחברות התקשורת בזמן המלחמה, התאדו. מסתבר שהמשרד הגיע להבנה שאין באפשרותו לעזור לחברות על רקע הנזקים שנגרמו להם והנושא ירד מסדר היום של המשרד.
בשבועות הראשונים למלחמה, פנה משרד התקשורת למפעילים וביקש מהם אומדנים לנזקים שנגרמו להם כתוצאה ממנה. המשרד חשש שהפגיעה בחברות תהיה כבדה ודרש מהם את המידע במהירות.
החששות היו לפגיעה פיזית באתרים סלולריים אך גם להפסדים שנגרמו כתוצאה מביטול טיסות, ופגיעה בהכנסות משירותי הנדידה הבינלאומית בחודשים הראשונים למלחמה.
בסופו של דבר הנושא דעך והמשרד ויתר על הרעיון לפצות את החברות על נזקים בגלל המלחמה. בכל הקשור לנזקים פיזיים, החברות נאלצו לפנות למס רכוש, ובכל הקשור לנזקים אחרים, כגון הרומינג, הרי שבדומה לתקופת הקורונה, החברות פשוט נאלצות לספוג את ההפסדים.
















