בשבועות האחרונים מתחוללת מתחת לפני השטח סערה רצינית בשוק התקשורת. השוק הסיטונאי רותח בעקבות מספר אירועים שהתרחשו ועדיין מתרחשים ובראשם אנו רואים סוג של מרד של מרבית ספקיות האינטרנט הקטנות (פלוס סלקום), שקוראות תיגר על המחירים הסיטונאיים שהן נדרשות לשלם לבזק.
זה לא עוד אירוע של מחלוקת על מחירים בין בזק לספקית, אלא זה הרבה מעבר לכך. ספקיות האינטרנט, החל מסלקום הגדולה, ועד אחרונת הספקיות הקטנות, מתקוממות התקוממות קשה נגד בזק (כמובן גם נגד משרד התקשורת) תוך שהן מודיעות לה שהן מפסיקות לשלם לה את המחיר הסיטונאי הרשמי של 72 שקל לפני מע"מ לקו אינטרנט. כל אחת מהספקיות הודיעה לבזק שהן עוברות לשלם לה לפי המחיר שהיא מפרשת כנכון. אחת סבורה שהמחיר הוא 45 שקל, אחרת סבורה שהמחיר הוא 50, וכן הלאה. בשורה התחתונה בוקה ומבולקה בשוק התקשורת.
האירוע הראשון, אשר יצר מחלוקת משמעותית בין חברת בזק לבין ספקיות האינטרנט הקטנות, נסב סביב מכתב ששלח משרד התקשורת לספקיות הקטנות. אך עוד קודם לכן, חשוב להזכיר שמשרד התקשורת נמנע בחודש מרץ האחרון להפחית את מחירי האינטרנט בשוק הסיטונאי והודיע שהם ייקבעו עד סוף השנה. זה כשלעצמו גרם לחלק מספקיות האינטרנט לפתוח בהליכים משפטיים נגד המשרד, שהגיב באותו מכתב מפורסם. במכתב זה, הורה המשרד לספקיות לנהל משא ומתן מחודש עם בזק בנוגע למחירי השוק הסיטונאי, כך שיותאמו למחירים שנקבעו בהסכם קודם בין בזק לפרטנר.
האירוע השני קשור להצטרפותה של חברת סלקום למאבק על מחירי השוק הסיטונאי. אולם, בניגוד לספקיות הקטנות, הוויכוח של סלקום מתמקד בעיקר בשאלת היקף השירותים הכלולים בשוק הסיטונאי, ובשאלה האם בזק מחויבת להציע למתחרותיה את אותם מבצעים שהיא מעניקה ללקוחותיה הפרטיים.
סוגיה נוספת שעלתה בהקשר זה נוגעת למעמדן של חברות הבת של בזק, כגון yes, כאשר הן מוכרות חבילות משולבות הכוללות סיבים אופטיים וטלוויזיה. השאלה המרכזית היא האם כאשר חברות הבת מציעות חבילות מוזלות, יש להתייחס למחירים אלה כמחירי שוק סיטונאי, והאם חברות הבת פועלות כזרועות של החברה האם.
אירועים אלו מזכירים את המאבקים והמחלוקות שאפיינו את היחסים בין בזק, ספקיות האינטרנט ומשרד התקשורת בעשור הקודם. הם מעידים שהמשרד מאבד שליטה. הטעות הגדולה ביותר שעשה המשרד היא שהמכתב ששלח לארבע הספקיות הקטנות שאיימו עליו בבג"ץ, ולבזק, לא פורסם לכל ספקיות האינטרנט במקביל. במצב שנוצר, כל חברה החליטה לפרש את המכתב בדרך שלה ובהתאם הפחיתה את המחיר שהיא משלמת לבזק. זה אירוע שהמשרד חייב לטפל בו וליישר קו, במיוחד כאשר הוא מתחייב שהמחיר הסיטונאי החדש יעודכן רשמית על ידו בנובמבר הקרוב. כרגע כל אחד עושה דין לעצמו. אם המשרד סבור שהמחיר בין בזק פרטנר שווה איקס, שיקבע אותו כבנצ'מרק עד לקביעת המחיר הסופי. אח"כ שיהיו קיזוזים והתחשבנויות, אבל כאוס כמו שיש עכשיו שכל אחד משלם מחיר אחר זו שגיאה גדולה שהמשרד חייב לשים לב אליה.
עם פרסום המכתב, הספקיות הקטנות דרשו מבזק לנהל משא ומתן במיידי על מחירים חדשים, בהתאם לעמדת המשרד. המכתב לא נשלח לסלקום אבל היא בהחלט מודעת לו וההצטרפות שלה למאבק עוד יותר מעצימה את האירוע. אם בזק תפחית מחירים לספקיות הקטנות, היא תידרש להפחית מחירים גם לסלקום, והאחרונה היא לא שחקן קטן. וזה עובד כמובן גם ההיפך. אם בזק תגיע להבנות עם סלקום שאין דרך אחרת לפרשן מלבד הפחתה במחירים הסיטונאיים שסלקום משלמת, זה יעבוד לטובת הספקיות הקטנות.
התסבוכת הזאת מעלה שאלה נוספת והיא האם ההפחתה במחירים תחול רטרואקטיבית, ואם כן – עד מתי. ההסכם בין בזק לפרטנר נכנס לתוקף בינואר 2023, וחלק מהספקיות כבר דורשות מבזק פיצוי על ההפרש בין המחיר ששילמו (72 ש"ח לפני מע"מ) למחיר החדש שייקבע. בקיצור יש כאן אירוע שהמשרד חייב להיכנס אליו, וכמה שיותר מהר.
חשוב לציין כי בזק אינה מעוניינת להיכנס לעימותים עם מתחרותיה בשלב זה, במיוחד כאשר היא מתמודדת עם סוגיות משמעותיות אחרות מול משרד התקשורת, כגון ביטול ההפרדה המבנית. החברה מעדיפה להגיע להבנות ולפתור מחלוקות במשא ומתן, ולא באמצעות הליכים משפטיים או התערבות רגולטורית.
עם זאת, בזק אינה מוכנה לקבל דרישות המבוססות אך ורק על המחירים שנקבעו בעסקה עם פרטנר. היא לא מוכנה להיכנס למו"מ עם יד מכופפת. לטענתה, המחירים שנקבעו בהסכם עם פרטנר מבוססים על התחייבויות לכמויות ולמשך זמן מסוים. בזק טוענת כי היא מציעה לכל הספקיות את אותם תנאים שהציעה לפרטנר, אך השאלה היא כיצד היא תקבע את המחיר החדש בהתאם לפרשנות משרד התקשורת.
במכתב שחולל את האירוע, נרמז כי המחירים עבורן צריכים להיות קרובים למחירים שנקבעו עבור פרטנר. זוהי דרישה לשוויון מהותי, המכירה בכך שספקית קטנה אינה יכולה להתחייב לכמויות דומות לאלו של שחקן גדול כמו פרטנר. בזק רוצה לעשות את ההתאמות באותו יחס, אם פרטנר התחייבה ל – 120 אלף קווים בתמורה למחיר מסוים, שהקטנות יתחייבו למה שהן מסוגלות ושהמחיר ייגזר בהתאם, אבל ספק אם זאת הייתה כוונת המשורר. הרוח הנשקפת מהמכתב רומזת שיותר סביר להניח שהמשרד ירצה מחירים סיטונאיים הרבה יותר קרובים למחירי בזק-פרטנר ללא תלות בכמויות ובהתחייבות.
















