הרחבת הסכם ה-IRU בין בזק לפרטנר בסוף השבוע האחרון הפתיעה. בזק הסכימה להכפיל לפרטנר את מספר התשלומים שהיא משלמת לה עבור חכירת תשתיותיה מ-5 ל-10. ההסכם מעניק לפרטנר מרחב נשימה מימוני שיקל עליה להמשיך ולנצל את המומנטום החיובי שהיא נמצאת בו בגיוס מנויי סיבים אופטיים. ומה בזק מקבלת בתמורה? במבט ראשון זה לא ברור, אבל במבט עמוק יותר בזק מסתכלת על תמונה רחבה שצריך לנתח. בזק באמת ובתמים סבורה שהיא נמצאת בתחרות ושאם היא לא הייתה מעניקה לפרטנר את ההארכה בפריסת התשלומים, ייתכן שפרטנר הייתה רוקדת על שתי חתונות – על התשתית שלה ועל התשתית של IBC מתחרתה. הרחבת ההסכם, לשיטתה, בעצם מהדקת את שיתוף הפעולה עם פרטנר ומקווה שתמשיך אותו גם בעתיד. זה היבט אחד של האירוע.
ההיבט השני הוא שההסכם הוא הסכם מדף שטוב לכל שחקן שירצה לקבל את אותם התנאים כי הרבית שמשלמים החוכרים היא אותה הרבית שבזק מגייסת ולכן היא טוענת שזה לא עולה לה. לבזק חשוב להדגיש זאת על רקע הרגישות מול משרד התקשורת שבודק את תקינות סוגיית הסכם המדף הראשוני עם פרטנר מדצמבר 2022 ושאותו היא מרחיבה כעת.
צריך להתעכב על הנקודה הזאת. בזק שינתה גישה וכעת היא מחבקת את מתחרותיה במקום לראות בהן מתחרות שחובה להחליש. היא אימצה מעין גישה הוליסטית שלעתים נראית משונה ל-DNA שלה כמונופול שנלחם ברגולציה. נמר שהפך חברבורותיו. מאימתי בזק מתנדבת לסייע למתחרה? לפרוס לו תשלומים בתקווה שהוא יממש אופציה לעוד קווים? זו שפה חדשה בחיי החברה, חייבים להודות, והיא מעידה על שני דברים: א. אפשר להאמין לבזק שרואה את עצמה בתחרות בתחום הסיבים האופטיים ורוצה להמשיך ולחבק את פרטנר כדי שלא תרעה בשדות זרים. ב. אפשר גם לא להיות תמימים ולהבין שלבזק יש אינטרס לעשות הכול, אבל הכול, כדי לא להיות במקום שמייצר מתח מול משרד התקשורת כשביטול ההפרדה המבנית נמצא על סף בחינה מחודשת.
אילו פרטנר הייתה מתחייבת לממש את האופציה שיש לה על 48 אלף קווים נוספים מעבר ל-120 אלף הקבועים בהסכם החכירה, אפשר היה להבין שבזק מקבלת תמורה כלשהי, אבל בלי לקבל התחייבות ולהכפיל את פריסת התשלומים? התשובה לכך היא שבזק רוצה להעביר מסר לשוק, ולא להסתובב כל היום עם פטיש 5 קילו. היא רוצה להראות למשקיעים, למתחרים ולמשרד התקשורת שהיא מייצרת הזדמנויות לשיתוף פעולה ולא מחפשת לריב. יותר מדי מונח על הכף מבחינתה.
אפשר להסכים עם הגישה החדשה של בזק ואפשר שלא, השאלה היא מהו ה-End Game? הוא פשוט. אם פרטנר תממש את המנה החמישית האחרונה בהסכם ה-IRU, ותממש את האופציה ל-48 אלף קווים, ובנוסף, החברה תצליח להגיע לסיכומים דומים עם ספקיות אינטרנט נוספות, ועל הדרך תצליח גם לשכנע את משרד התקשורת לבטל את ההפרדה המבנית, כנראה שהיא עשתה משהו נכון. אם לא, היא תצטרך לתת הסברים.

















מה עומד? לשמור שפרטנר לא תסלול תשתיות משלה. לשמור שהתחרות תהיה בין גדולים ומעטים.