על רקע הדיון המתמשך בסוגיית התעריפים בשוק הסיטונאי של תשתיות התקשורת בישראל, התעוררה לאחרונה בעיה חדשה. בעיה זו, שעלולה להיראות שולית עבור השחקנים הגדולים בשוק, מתבררת כמשמעותית ביותר עבור המפעילים הקטנים הפורסים סיבים אופטיים.
נזכיר כי משרד התקשורת קבע בעבר כי המחיר הסיטונאי שבזק תגבה עבור השימוש בתשתיותיה הפסיביות באזורים שבהם ויתרה על פריסה, יעמוד על 107 שקל לקילומטר. לעומת זאת, באזורים שבהם התחייבה בזק לפרוס סיבים, המחיר ירד בהסכמתה ל-250 שקל לחודש.
לאחרונה, בזק מרחיבה את פריסת הסיבים האופטיים שלה לאזורים חדשים, בהתאם להיתרים שקיבלה ממשרד התקשורת. כאן מתעוררת הבעיה החדשה: מה יהיה המחיר שתגבה בזק עבור השימוש בתשתיותיה באזורים אלה? האם עליה להמשיך ולגבות את המחיר המקורי של 107 שקל לקילומטר, או שמא היא רשאית לגבות 250 שקל לקילומטר, בהתחשב בכך שהיא לוקחת על עצמה את האחריות לפריסה באזורים אלה?
סוגיה זו, שהיא בעלת היבטים משפטיים מורכבים, לא נצפתה מראש על ידי משרד התקשורת. כעת, המשרד נאלץ להתמודד עמה בעקבות תלונות של קבלנים קטנים המעוניינים להמשיך ולפרוס תשתיות באופן עצמאי, תוך שימוש בקנים של בזק באזורי ההרחבה החדשים.
עבור המפעילים הגדולים, ההפרש במחיר (בין 107 ל-250 שקל לקילומטר) עשוי להיראות זניח. אולם, עבור מפעילים קטנים, הפועלים במרווחים צרים יותר, זהו הבדל משמעותי שעלול להשפיע על כדאיות הפריסה העצמאית שלהם. במשרד התקשורת אישרו שהנושא בבדיקה.
