בהמשך לעשורים של השקעות בתשתיות טכנולוגיות מתקדמות, ישראל הצליחה לבסס את עצמה כאחת המועמדות המרכזיות להפוך לצומת תקשורת עולמי המחבר בין אסיה, אירופה ואפריקה. פרויקטים בהובלת ענקיות טכנולוגיה בינלאומיות, דוגמת מערכת הכבלים התת-ימיים Blue-Raman של גוגל, תוכנית לפריסת סיבים לאורכו של צינור קצא"א, וכן השקעות מסיביות בהקמת מרכזי דאטה מהמתקדמים בעולם, הציבו את ישראל על מפת התקשורת הגלובלית כתחנת מעבר אסטרטגית. אלא שלנוכח התפתחויות גיאופוליטיות מואצות ומדיניות אמריקאית חדשה וממוקדת באזור, נראה כי המעמד הזה נמצא בסכנה מוחשית.
בשבוע שעבר הודיעו נשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ, ומקבילו מאיחוד האמירויות, על הקמת קמפוס בינה מלאכותית ענק במדינה המפרצית, שייבנה על שטח של כ-10 מייל רבוע ויופעל בעוצמה כוללת של 5 ג'יגה וואט. הקמפוס – שישתמש במעבדי Nvidia ובציוד רשת של Cisco – נועד לשמש כפלטפורמה תשתיתית עבור ענקיות אמריקאיות בתחום הבינה המלאכותית, ובהן OpenAI, Oracle, ו-Nvidia עצמה. על פי פרסום ב-CNBC, חלק מהקמפוס יופעל תחת המותג 'Stargate UAE' – מיזם משותף של OpenAI וחברות שותפות להקמת מרכזי נתונים עצומים לצורך אימון והרצה של מערכות AI מתקדמות.
מדובר בגרסה אזורית של יוזמת הדגל Stargate – פרויקט אמריקאי בהיקף של חצי טריליון דולר להקמת קמפוסי דאטה בכל רחבי ארה"ב, בתמיכת Oracle, SoftBank ו-MGX. כעת, OpenAI השיקה תוכנית "Stargate for Countries", שמחפשת שותפות עם עד עשר מדינות להקמת קמפוסים מקומיים. ישראל, חרף יתרונותיה הבולטים בתחום התשתיות, לא נכללה ביוזמה.
הביקור של טראמפ באזור, וקידום שורה של הבנות כלכליות ישירות עם איחוד האמירויות וסעודיה, מסמנים תוואי אסטרטגי חדש – IMEC (India-Middle East-Europe Corridor) – שמתעלם לחלוטין מישראל. הציר הכלכלי והלוגיסטי עובר דרך סעודיה, ירדן, סוריה וטורקיה, מבלי לכלול את ישראל, ובכך מערער את הנחת העבודה כי ישראל היא חוליה מרכזית בשרשרת התקשורת בין מזרח למערב.
מדובר במהלך שאינו מקרי ואינו טקטי בלבד. זהו חלק ממגמה רחבה של עיצוב מחדש של המרחב הגיאו-כלכלי במזרח התיכון, שבמרכזה בריתות אזוריות חדשות אשר מתכוונות לפעול באופן עצמאי, ללא תלות בישראל או בתמיכתה של ארה"ב כלפיה. המובלעת הטכנולוגית שישראל בנתה בעשור האחרון – מהכבלים התת-ימיים ועד למרכזי הענן – עלולה להיוותר מנותקת ממסלולי התקשורת החדשים, ולהפוך למובלעת נוצצת אך מבודדת.
כך למשל, פרויקט Blue-Raman, שנועד לעקוף את מצרים ולחבר את הודו לאירופה דרך ישראל, בעל חשיבות יוצאת דופן לתעשייה המקומית אך כעת הוא ייאלץ להתמודד עם מסלולים אלטרנטיביים שעשויים להיבנות דרך מדינות האזור. פרויקט הסיבים של קצא"א, שאמור היה לספק תוואי מהיר בין אילת לאשקלון, מסתכן בהתייתרות אם יועדפו קווים דרך ירדן. גם מערכות כבלים נוספות תת ימיים נוספות כגון צנטוריון או אנדרומדה של טמרס שתוכננו על בסיס ההנחה שישראל היא צומת בלתי מעורערת, עלולות לגלות תחרות ממסלול לא צפוי.
גורמי ממשל שעימם שוחחנו לא רואים בעיה עם ההכרזות של נשיא ארה"ב והשקעות העתק במדינות המזרח התיכון. הם טוענים כי ההקמה של החוות היא עסק נדל"ן שאינו מעניינה של ישראל כי הוא משחק של שטח ואנרגיה שלסעודיה ולאיחוד האמירויות יש בשפע. העסק שלנו הם אומרים, הוא מה ירוץ במרכזי הנתונים.
כל זאת קורה על רקע פריחה של יוזמות מקומיות בישראל: פרויקט נימבוס של אמזון, השקעות של גוגל ומיקרוסופט, דאטה סנטרים תת-קרקעיים של אנבידיה ו-NED – כולם בנויים על ההנחה שישראל תישאר מחוברת ללב הפועם של האינטרנט העולמי. אך במציאות הנוכחית, יש חשש שהפרויקטים הללו יסבלו משום שתעבורת המידע תזרום סביב ישראל, אך לא דרכה.
המשמעות הכלכלית של ניתוק כזה עצומה: פגיעה במעמד האזורי, ירידה חדה בהשקעות זרות, והיחלשות נוספת של תעשיית ההייטק המקומית, שתלויה בשירותי ענן ובגישה לתשתיות מידע מהירה וגלובלית. גם המצב הפוליטי והביטחוני בישראל לא מסייע: חוסר ודאות, עיכוב בהסדרת תשתיות, והיעדר חזון לאומי מגובש – כל אלה מחדדים את הפער בין הפוטנציאל למציאות.
לסיום, השקת הקמפוס באיחוד האמירויות בהובלת חברות אמריקאיות היא לא פחות מ"נורת אזהרה" למקבלי ההחלטות בירושלים. בשעה שהכבלים והדאטה סנטרים ממשיכים להיבנות בישראל, מסלולי המידע נעים במסלולים עוקפים. המסקנה ברורה: ללא שינוי מדיניות כולל, חזון ישראל כגשר דיגיטלי בין יבשות עלול להפוך להחמצה היסטורית.
















