חוק התקשורת אושר בכנסת – והמאבק עליו עובר מיד לבג"ץ
הרפורמה של שר התקשורת אושרה ברוב של 53 מול 48, אך בתוך זמן קצר הוגשו נגדה כמה עתירות. ערב ההצבעה הזהירה היועצת המשפטית לכנסת מפגמים נוספים בהליך החקיקה
מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את חוק התקשורת של שר התקשורת שלמה קרעי, אבל החגיגות במשרד התקשורת נמשכו זמן קצר בלבד. בתוך זמן קצר הוגשו לבג"ץ כמה עתירות נגד החוק, בדרישה לבטלו ולהקפיא את כניסתו לתוקף.
בהצעת החוק תמכו 53 חברי כנסת ו-48 התנגדו לה. ח"כ אפרת רייטן וח"כ איתן גינזבורג הגישו עתירה משותפת, ועתירות נוספות הוגשו על ידי מכון זולת לשוויון וזכויות אדם והתנועה לאיכות השלטון. ארגון העיתונאים והעיתונאיות ועמותת הצלחה הודיעו כי יפעלו לעדכון הליכים משפטיים קיימים בהתאם לנוסח הסופי שאושר.
העתירות מתמקדות בשתי טענות עיקריות: פגמים שנפלו בהליך החקיקה וחשש לפגיעה בחופש העיתונות ובעצמאות גופי החדשות. העותרים טוענים כי החוק מקנה לדרג הפוליטי השפעה רחבה מדי על האסדרה ומחליש מנגנונים שנועדו לחצוץ בין בעלי השליטה בערוצים לבין התוכן החדשותי.
היועצת המשפטית לכנסת הזהירה מפגם נוסף
הטענות נגד דרך קידום החוק קיבלו חיזוק ערב ההצבעה, כאשר היועצת המשפטית לכנסת, שגית אפיק, שיגרה חוות דעת נוספת בעניין הליך החקיקה.
אפיק התייחסה לאפשרות שהסתייגויות שנדחו בוועדה יאושרו לאחר מכן במליאה, בלי שהתקיים בהן דיון מהותי. לדבריה, אם הוועדה דחתה הסתייגויות מתוך כוונה לקבלן במליאה, הדבר עלול לעלות לכדי "פגם ודאי בהצעת החוק".
היא הזכירה כי כבר הצביעה על פגמים רבים בדיונים ועל נוסחים שנשלטו בידי שר התקשורת, תוך פגיעה בסמכות הוועדה ובהשתתפות חבריה. הביקורת הזו משמעותית במיוחד לעתירות, משום שהיא מתייחסת לשלבים האחרונים של החקיקה ולנוסח שהובא לאישור הכנסת.
החוק עורר ביקורת משפטית וציבורית עוד מתחילת דרכו, אך חשוב להבחין בין הטענות שהופנו לגרסאותיו הקודמות לבין הביקורת על הנוסח הסופי. במהלך החודשים האחרונים פוצלו ממנו חלקים מרכזיים, ובהם סמכויות אכיפה שהיו אמורות להינתן לרגולטור החדש. למרות זאת, המבקרים טוענים כי גם בחוק שאושר נותרו בעיות מהותיות.
היועצת המשפטית לממשלה התמקדה לאורך הדרך בתוכן הרפורמה ובהשפעתה האפשרית על התקשורת החופשית, בעוד שהיועצת המשפטית לכנסת עסקה בעיקר בתקינות הליך החקיקה. ביקורת נוספת הופנתה לביטול ההפרדה המבנית בין בעלי הערוצים לחברות החדשות ולהסרת מגבלות על בעלות צולבת, בטענה שהמהלכים עלולים להרחיב את השפעתם של בעלי הון על התוכן החדשותי.
רשות חדשה ללא מלוא סמכויות האכיפה
החוק מקים את הרשות לתקשורת משודרת, גוף סטטוטורי חדש שאמור לאחד ולהחליף את גופי הרגולציה הקיימים. מועצה בת תשעה חברים תקבע את מדיניות הרשות, וועדת איתור בראשות מנכ"ל משרד התקשורת תאתר את המועמדים לכהונה בה.
אלא שהרשות תצא לדרך במתכונת חלקית. סמכויות האכיפה הישירות שלה פוצלו מהחוק ויידרשו לחקיקה משלימה. עד אז תמשיך הרשות השנייה להפעיל את סמכויותיה על ערוצי הטלוויזיה הוותיקים ועל תחנות הרדיו.
החוק קובע גם מתווה אחיד להשקעה בהפקות מקור, בשיעור של 6.5% מהכנסות ספקי התוכן הרשומים, וכולל הוראות שנועדו למנוע מבעלי זכויות ספורט לחייב לקוחות לרכוש חבילות ערוצים שלמות.
במקביל אישרה הכנסת חוק נפרד המעניק הטבות משמעותיות לבעלי תחנות הרדיו האזוריות הקיימות. החוק מאפשר לתחנות להרחיב את שידוריהן מעבר לאזור שנקבע להן בזיכיון ואף להגיע לפריסה ארצית, מאריך את פעילותן עד 2033 וסולל את הדרך למעבר לרישיונות ארוכי טווח – בלי לפתוח מחדש את השוק למכרז תחרותי מלא. המבקרים מזהירים כי המהלך מעניק נכס ציבורי בדמות תדרי שידור לקבוצה מצומצמת של בעלי תחנות, מחזק את השחקנים הקיימים ועלול לחסום כניסת מתחרים חדשים, לפגוע באופיו המקומי של הרדיו האזורי ולהגביר את הריכוזיות בשוק.
קרעי אמר לאחר ההצבעה כי הרפורמה תסיר חסמי כניסה, תגביר את התחרות ותשבור מונופולים. אלא שהדרך ליישומה עדיין ארוכה: החוק אמור להיכנס לתוקף רק בעוד שנתיים, סמכויות מרכזיות דורשות חקיקה משלימה, וכעת גם עצם תוקפו מונח לפתחו של בג"ץ.
