ב-7 ביוני 2021 פרסם משרד התקשורת הודעה לעיתונות (בתקופת השר איתן גינזבורג) תחת הכותרת "משרד התקשורת מתקדם צעד נוסף לעבר קליטה סלולרית מלאה בישראל". מנכ"לית משרד התקשורת לשעבר, לירן אבישר בן חורין, הוציאה באותו יום הודעה על החלטה לאחר שימוע ציבורי שקובעת את כללי העמידה בתנאי הרישיון לעניין כיסוי סלולרי. ב-27 ביולי 2022 פרסם משרד התקשורת, בתקופתו של השר לשעבר יועז הנדל, הודעה לעיתונות שכותרתה "שר התקשורת נלחם בהפרות של חברות הסלולר בנושא קליטה וכיסוי סלולרי", ובה הוכרז על מערכת בדיקות חדשה ודוחות שנשלחו לחברות על היעדר כיסוי.
אתמול בא מבקר המדינה ועשה חוכא ואיטלולא מכל הפומפוזיות סביב הכיסוי והקליטה הסלולרית בישראל. באבחה אחת הפך את כל ההנחות הרווחות על כיסוי סלולרי ברמה גבוהה בישראל לבדיחה. למעשה, מה שעשה מבקר המדינה הוא לשים לנו מראה מול הפנים ולומר לנו במילים פשוטות שהמצב שלנו על הפנים. עכשיו זה לא רק הסיפור של הדירוג העולמי של ישראל במהירויות גלישה – נתון שלא מפסיקים לחזור עליו, אלא זה הרבה מעבר לכך. הוא אומר לנו שרמת התקשורת הסלולרית בישראל פשוט אינה טובה. אם תרצו, הדו"ח של מבקר המדינה הוא קריאת השכמה.
הרושם המתקבל מדו"ח הביקורת של מבקר המדינה על משרד התקשורת ושוק הסלולר אינו טוב, בלשון המעטה. זהו דו"ח שמטיל זרקור על מצב שוק הסלולר בישראל והוא חמור מאוד, לא בגלל שהוא חידש לנו משהו על מצב ההשקעות הנמוך של החברות. הבעיה היא שכמו באמרה "אורח לרגע רואה כל פגע", המבקר מאיר על השוק עם זרקור בלילה, מצלם תמונת מצב נקודתית, אך כך גם מפספס ואינו רואה את הסביבה הכוללת שבתוכה פועלים השחקנים, ולכן גם אינו מתייחס לסיבות שהביאו אותנו למצב הזה.
הבעיה המרכזית המתוארת בדוח היא היעדר השליטה של המשרד בתמונת המצב העדכנית בשוק. כלומר, אם חשבנו שהכיסוי והקליטה בישראל הם מהטובים בעולם, כי כך אמרו לנו שנים בחברות וגם במשרד, הדוח מתאר מציאות אחרת ומטרידה מאוד.
"ישראל מדורגת במקום ה-64 בקרב 145 מדינות במדד מהירות הגלישה הסלולרית", קובע הדו"ח בפתיחתו. זהו נתון מחריד למדינה המתיימרת להיות מובילה טכנולוגית עולמית. ישראל, שמייצאת טכנולוגיות מתקדמות לכל העולם, מוצאת את עצמה מאחורי מדינות כמו קזחסטן, מונטנגרו ואורוגוואי במהירות הגלישה הסלולרית.
אך הבעיה עמוקה הרבה יותר ממהירות גלישה איטית. הדו"ח חושף פער מטריד בין הנתונים הרשמיים של משרד התקשורת לבין המציאות בשטח. בעוד שעל פי נתוני המשרד, שיעור הכיסוי הסלולרי ביישובים שנבדקו נע בין 99.92% ל-100%, סקר שערך משרד מבקר המדינה מגלה תמונה שונה לחלוטין: "ב-18 היישובים שנכללו בסקר, 11%-78% מהמרואיינים דיווחו על קליטה סלולרית בינונית או לא טובה", מציין הדו"ח. במילים אחרות, בחלק מהיישובים, כמעט 8 מתוך 10 תושבים סובלים מקליטה גרועה. זהו פער בלתי נתפס בין הנתונים הרשמיים למציאות בשטח.
הבה נתמקד לרגע ברהט, העיר הבדואית הגדולה בנגב. על פי הדו"ח, 80% מתושבי העיר דיווחו על קליטה לא טובה. זאת בעיר שבה מתגוררים כ-80,000 תושבים. האם זה מתקבל על הדעת שבעיר כה גדולה, במדינה המתהדרת בהיותה מעצמת היי-טק, רוב מוחלט של התושבים מתקשים לקיים שיחת טלפון פשוטה? נכון, ברהט יש בעיה קשה של כיסוי בגלל בעיית עבריינות והיעדר משילות. משרד התקשורת אינו אשם בכך. גם לא יעזור אם יטיל קנסות על החברות. זה לא ישאיר את האתרים באוויר.
אבל מה לגבי חריש, עיר חדשה שנבנתה כפתרון למצוקת הדיור? 61% מתושביה דיווחו על קליטה לא טובה. כיצד מצפים מעיר חדשה למשוך תושבים כשהתשתית הבסיסית ביותר – תקשורת סלולרית – היא כה לקויה?
אך הביקורת החריפה ביותר בדו"ח מופנית כלפי משרד התקשורת, שכשל באופן מוחלט בתפקידו כרגולטור: "משרד התקשורת לא הפעיל את מלוא סמכויותיו כדי לקבל מידע מחברות הסלולר על השירות הסלולרי שהן נותנות לציבור, והסתפק בתחזיות של החברות, שאינן משקפות את השירות בפועל", קובע הדו"ח בחריפות. במילים פשוטות, משרד התקשורת פשוט "האמין" לחברות הסלולר, בלי לבדוק בעצמו את המצב בשטח. זו אמירה קשה ביותר שכדאי שמשרד התקשורת יגיב עליה ויתייחס אליה ולא ינסה לטאטא אותה, במיוחד כאשר המבקר קובע כי הכשל עמוק אף יותר ומתברר שלמשרד התקשורת אין כלל שיטה מסודרת לפקח על החברות: "משרד התקשורת לא גיבש מתודולוגיית פיקוח לבחינת מידת העמידה של חברות תשתית הסלולר בחובותיהן, ולמעשה אין בידיו די מידע כדי לדעת אם ובאיזו מידה עומדות החברות בחובותיהן לספק שירות סלולרי בכיסוי ובאיכות הנדרשים על פי הרישיונות שהוענקו להן". אז מה עשו במשרד בדיוק עם כל הדוחות וההצהרות לתקשורת?
זהו כשל מערכתי חמור, והוא נמשך שנים. הוא לא התחיל בתקופה של קרעי, אלא לפי המבקר התחיל עוד קודם בתקופה של הנדל וכנראה עוד לפניו. כיצד ייתכן שמשרד ממשלתי, האחראי על תחום כה קריטי לחיי היומיום של אזרחי המדינה, פועל ללא מתודולוגיה סדורה לפיקוח?
בנוגע לדור החמישי, הבעיה המרכזית שעולה מהדו"ח היא המחסור החמור במתקני שידור. בעוד שמדינות רבות באירופה מתקדמות במהירות בפריסת רשתות דור 5, בישראל התמונה עגומה במיוחד. כאן הכדור עובר באופן מלא לאחריות משרד התקשורת: "בחינת קצב הפריסה וההפעלה של מתקני דור 5 מעלה כי ככל הנראה, היקף הפריסה של מתקני השידור בטכנולוגיית דור 5 עד יולי 2023 לא עמד בדרישות משרד התקשורת ברישיונות שנתן, וכן נראה כי שיעור הכיסוי של ישראל בטכנולוגיה זו נמוך מהשיעורים שהיו שנה קודם לכן ברוב מדינות האיחוד האירופי".
נכון ליולי 2023, היו פעילים בישראל רק 1,943 מתקני שידור בטכנולוגיית דור 5. זהו מספר מגוחך בהשוואה למדינות מתקדמות אחרות. לשם השוואה, בגרמניה, שאוכלוסייתה גדולה פי תשעה מישראל, היו באותה תקופה למעלה מ-80,000 מתקני שידור דור 5.
הפערים בפריסת התשתיות בולטים במיוחד בפריפריה ובמגזר הערבי. הדו"ח מציין כי "בשטחי 44 מתוך 58 (76%) הרשויות המקומיות הפריפריאליות הערביות לא היו מתקני שידור פעילים בטכנולוגיית דור 5, נכון ליולי 2023". נתון זה מדגיש את אי-השוויון המשווע בנגישות לתשתיות תקשורת מתקדמות בין המרכז לפריפריה ובין המגזרים השונים בחברה הישראלית. האם זו המציאות שאנו רוצים לראות במדינה דמוקרטית במאה ה-21? האם אנחנו מוכנים לקבל מצב שבו אזרחים מסוימים נידונים לנחיתות דיגיטלית רק בגלל מקום מגוריהם או מוצאם? נכון יש בעיית עבריינות קשה במגזר הבדואי, כל אתר שעולה מפורק אחרי יומיים, אבל זו בעיית משילות שחייבים לטפל בה כי התושבים סובלים.
הדו"ח אינו מתעלם גם מסוגיית הקרינה הבלתי מייננת, נושא שמעורר חששות רבים בציבור. כאן עולה ביקורת חריפה על התנהלות המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות: "לא הותקנו תקנות לקביעת רמות חשיפה מרביות כמתחייב מהחוק. תחת זאת, המשרד להגנת הסביבה קבע כללים לרמת החשיפה המותרת ללא התייעצות עם משרד הבריאות, כיוון שמשרד הבריאות אינו עוסק בנושא השפעות הקרינה הבלתי מייננת על הבריאות". כיצד ייתכן שמשרד הבריאות, האמון על בריאות הציבור, אינו מעורב בקביעת תקנות הקרינה? זה כמו לתת לשועל לשמור על הלול. האם בריאות הציבור היא עניין של מה בכך בעיני הרשויות?
הדו"ח מצביע גם על בעיה חמורה של חוסר שקיפות מצד הרשויות. בעוד שמדינות רבות בעולם מפרסמות מפות מפורטות של הכיסוי הסלולרי ומידע על רמות הקרינה, בישראל המידע הזה אינו נגיש לציבור: "נמצאו ליקויים בפרסום מידע ונתונים לציבור, הן בדבר היקף הכיסוי הסלולרי ואיכות השירות הסלולרי והן בדבר תוצאות מדידות הקרינה ממתקני שידור סלולריים". כאן ראוי לציין שלפני מספר חודשים העלה משרד התקשורת לאוויר אתר שבאמצעותו ניתן לקבל מידע על כל האתרים בישראל, לפי חברה וסיווג טכנולוגי שמשפר ומרחיב את השקיפות לציבור.
בסיכומו של דבר, הדו"ח מצייר תמונה עגומה של מערכת שכשלה בתפקידה הבסיסי – להבטיח שירות סלולרי איכותי ובטוח לאזרחי ישראל. הפער בין הדימוי של ישראל כמעצמת היי-טק לבין המציאות של תשתיות תקשורת מפגרות הוא בלתי נתפס.
יחד עם זאת, הדוח של מבקר המדינה, חשוב ככל שיהיה, מצביע על הליקויים אך אינו מציע פתרונות. זה גם אינו תפקידו. להגביר פיקוח ולהטיל קנסות לא יפתור את הבעיה. לשחרר חסמים בדרך להקמת אתרים זה חשוב מאוד, אבל זה לא מה שיגרום לחברות להקים יותר אתרים ב-5G אם הן אינן יכולות להרוויח מכך. מדוע שישפרו את הכיסוי ויקימו יותר אתרים אם זה אינו מביא הכנסות? מה יעזור הפיקוח במקרה כזה? יגרמו לחברות להפסיד כסף? וזו הנקודה הארכימדית החשובה. כיצד גורמים לחברות להשקיע כשהרווחיות שלהן נמוכה מאוד? החברות מוכרות את אותו המוצר באותם מחירים כבר שנים. יש כאן סטגנציה, ואף חברה אינה מנסה אפילו לייצר בידול. צריך לקוות שהצוות הבינמשרדי שאמור לפרסם את מסקנותיו בשבוע הבא יעשה את העבודה.
