המדינה מנסה לעקוף את חברות התקשורת בדרך לפרויקטי התשתית
הצעת החלטה חדשה תאפשר לגוף שמקים כביש, מסילה או פרויקט לאומי אחר להעתיק בעצמו תשתיות תקשורת פסיביות. באוצר טוענים שהמנגנון הקיים מסורבל ולא עובד, אך החברות צפויות לראות במהלך פגיעה בשליטה שלהן על הרשת
מאחורי לא מעט פרויקטי תשתית גדולים מסתתר עיכוב פחות מדובר: כבל תקשורת, תעלה תת קרקעית או ארון תקשורת שנמצאים בדיוק במקום שבו אמורים לעבור מסילה, כביש, קו חשמל או עבודות פיתוח.
המדינה מנסה כעת לשנות את כללי המשחק במקרים כאלה. הצעת החלטה שהופצה לקראת ישיבת הממשלה מבקשת לקדם תיקון לחוק לקידום תשתיות לאומיות, שיאפשר לגוף המבצע של פרויקט לאומי להעתיק בעצמו תשתית תקשורת פסיבית – גם אם חברת התקשורת שמחזיקה בה אינה מסכימה לכך מראש.
המהלך אינו נוגע לניתוק השירות או להפעלת הרשת עצמה. הוא עוסק בתשתית הפסיבית: תעלות, צינורות, סיבים, כבלים, ארונות ורכיבים פיזיים אחרים. אלא שבפועל, מדובר בשינוי משמעותי ביחסי הכוחות בין המדינה לבין חברות התקשורת.
זכות הראשונים של החברות צפויה להיעלם
החוק הקיים, שנחקק ב-2023, כבר מאפשר לגוף המבצע של מיזם תשתית להעתיק בעצמו תשתית תקשורת פסיבית. אלא שהאפשרות הזאת נחשבת כיום לברירת מחדל אחרונה.
תחילה הגוף המבצע צריך לפנות לחברה עם תוכנית מפורטת, מיקום חלופי ולוח זמנים. לחברה יש 21 ימים להודיע אם היא מעוניינת לבצע את ההעתקה בעצמה או מסכימה להעביר את העבודה לגוף המבצע.
אם החברה סבורה שלא ניתן לעמוד בחלון הזמנים שנקבע, היא יכולה להודיע על כך בתוך 7 ימים ממועד קבלת הבקשה. במקרה כזה נפתח לה מסלול נוסף, שבו היא רשאית להגיש בתוך 45 ימים ממועד קבלת הבקשה לוח זמנים חלופי ומנומק, כולל אבני דרך ומשך ביצוע. הגוף המבצע רשאי לאשר את לוח הזמנים החלופי או לדחות אותו.
רק אם החברה אינה משיבה, אינה מתחילה בעבודה במועד שהתחייבה אליו, מסכימה שהגוף המבצע יבצע את ההעתקה, או שלוח הזמנים החלופי שלה נדחה – הגוף המבצע יכול לבצע את העבודות בעצמו.
בדברי ההסבר להצעה החדשה נטען כי המסלול הזה אינו מיושם בפועל. הסיבה, לפי משרד האוצר, היא ריבוי שלבי התיאום והעובדה שלחברות יש תמריץ לשמור בידיהן את העבודה ואת השליטה בעלותה. הגוף המבצע, כך נטען, נדרש לקדם את הפרויקט בכל מקרה, ולכן עלול למצוא את עצמו משלם סכומים גבוהים כדי לפנות תשתית שמפריעה לעבודות.
ההצעה החדשה משנה את נקודת המוצא. במקום להעניק לחברה זכות ראשונים לבצע את ההעתקה, הגוף המבצע יוכל לבחור מראש לבצע את העבודות בעצמו או באמצעות קבלן מטעמו. החברה תידרש לקבל הודעה ולהשתתף בהיוועצות, אך לא תידרש הסכמתה.
30 יום להגיב, לא זכות לעצור
לפי ההצעה, הגוף המבצע יצטרך להודיע לחברת התקשורת על הכוונה להעתיק את התשתית ולאפשר לה למסור עמדה בתוך 30 ימים. אם החברה לא תגיב, יראו את חובת ההיוועצות כאילו קוימה.
הגוף המבצע יצטרך למסור הודעה נוספת, לפחות 30 ימים לפני תחילת העבודות, לכל ספק שמפעיל שירות תקשורת באמצעות המתקן הרלוונטי. חברת התקשורת תוכל להציב מפקח מטעמה באתר, אך ההצעה קובעת כי הפיקוח לא יוכל לשמש כלי לעיכוב העבודות.
התשתית האקטיבית נשארת בידי חברות התקשורת. כלומר, הגוף המבצע יוכל להעתיק את הצינורות, הכבלים והמתקנים הפסיביים, אך לא לנתק או לחבר את רכיבי הרשת שעליהם מועבר השירות. פעולות אלה יישארו באחריות החברה, ושר התקשורת אמור לקבוע את התנאים והמועדים לביצוען בתקנות.
גם העלות הבסיסית של ההעתקה אמורה להישאר על הגוף המבצע של הפרויקט, ולא על חברת התקשורת. אולם ההצעה מבקשת לנתק בין מי שמשלם לבין מי שמחזיק בשליטה הבלעדית בקצב העבודה ובמחירה. אם החברה תרצה לנצל את העבודות כדי לשדרג את התשתית שלה, עלות השדרוג אמורה להיות עליה.
מבחינת חברות התקשורת, זו צפויה להיות נקודת המחלוקת. הן עשויות לטעון כי גם עבודה בתשתית פסיבית עלולה להשפיע על רציפות השירות, על תחזוקת הרשת ועל הנכסים שלהן, ולכן אין לאפשר לגוף חיצוני לבצע אותה בלי הסכמה. מנגד, באוצר צפויים לטעון כי לא ייתכן שכל פרויקט לאומי יישאר תלוי בחברה פרטית שמחזיקה בתשתית בתוואי.
הצעת ההחלטה מגיעה בתקופת בחירות. בחוות הדעת של הייעוץ המשפטי במשרד האוצר, החתומה בידי היועץ המשפטי דודי קופל, צוין כי חלה על הממשלה חובת איפוק. עם זאת, נקבע שאין מניעה משפטית לקבל את ההחלטה. גם היועצת המשפטית במשרד התקשורת קבעה כי אין מניעה משפטית לאשר את ההצעה.
גם אם הממשלה תאשר את קידום התזכיר, התיקון עצמו יחייב חקיקה בכנסת הבאה. השאלה היא אם הממשלה הבאה תהיה מוכנה להשלים את המהלך – ולהעדיף את קצב קידום הפרויקטים הלאומיים על פני זכות הראשונים שהייתה לחברות התקשורת עד היום.
