תחזיות בקנה מידה של גיגה-ואטים: כך מציירים גופי המחקר את עתיד חוות השרתים במזרח התיכון
מ-35 מיליארד דולר ל-115 מיליארד בתוך שנתיים, יעד של 950MW באמירויות והתקרבות ל-3 גיגה-ואט אזוריים – המספרים שמאחורי Capacity Middle East 2026
כנס Capacity Middle East שנערך השבוע בדובאי שיקף השנה עומק מספרי חריג. מעבר לפגישות הסחר והקישוריות, חלק משמעותי מהשיח נשען על עבודות מחקר עדכניות של גופי ייעוץ בינלאומיים, שהציגו תמונה כמותית רחבה על היקף הפרויקטים המתוכננים בחוות השרתים במזרח התיכון ועל השינוי במעמדו של האזור במפת התשתיות העולמית.
זינוק בשווי השוק ובקיבולת: הנתונים הכלכליים שמובילים את השיח
לפי דוח Data Centres Global Forecast Report 2026 של Knight Frank, השווי המשולב של שוק הדאטה סנטרים באיחוד האמירויות ובסעודיה צפוי לעלות מכ-35 מיליארד דולר בשנת 2025 לכ-115 מיליארד דולר עד סוף 2027. מדובר בקפיצה חדה בפרק זמן קצר יחסית, המשקפת האצה בהקמת קמפוסים גדולים המיועדים לשירותי ענן ובינה מלאכותית. הדוח מציין כי אבו דאבי עשויה להגיע לקיבולת של גיגה-ואט כבר סביב 2027, יעד שממקם אותה בקבוצת שווקים מצומצמת בקנה מידה עולמי.
סקירה של Emirates NBD מוסיפה ממד תפעולי לתמונה. לפי הסקירה, קיבולת חוות השרתים באיחוד האמירויות צפויה לגדול בכ-165% ולהגיע לכ-950 מגה-ואט עד 2028. צריכת החשמל של המגזר צפויה לעלות מכ-5.6 טרה-ואט שעה לכ-12.6 טרה-ואט שעה, נתון הממחיש את המעבר לפרויקטים עתירי מחשוב. היקף ההשקעות המתוכנן נאמד בכ-46 מיליארד דולר בפרויקטי דאטה סנטרים ועוד כ-28 מיליארד דולר בתשתיות אנרגיה תומכות.
במבט אזורי רחב יותר, הקיבולת המותקנת במזרח התיכון נאמדת כיום סביב 1.8 עד 2 גיגה-ואט. תחזיות שהוצגו בכנס מצביעות על אפשרות להתקרב ל-2.8 עד 3 גיגה-ואט עד סוף העשור, בכפוף למימוש מלא של הפרויקטים. בעולם שבו צווארי הבקבוק הם זמינות חשמל והיתרי בנייה, היכולת לאשר קמפוסים בהיקפים של מאות מגה-ואט ואף גיגה-ואטים במהירות יחסית, הופכת את מדינות המפרץ ליעד השקעה מבוקש במיוחד.
תשתית תת ימית מתרחבת: החיבור הבין-יבשתי שתומך בגל ההשקעות
לצד התחזיות הכלכליות, מהכנס יצאה גם הכרזה תשתיתית בתחום הכבלים התת ימיים. חברת Sparkle הודיעה במהלך האירוע על חתימה עם Alcatel Submarine Networks ועם Elettra TLC להקמת מערכת כבל תת ימי בשם GreenMed. לפי הודעת החברה, החוזה צפוי להיכנס לתוקף במהלך 2026 והקטעים הראשונים של המערכת מתוכננים להיכנס לשירות בסוף 2028. הכבל צפוי להגיע גם לישראל ולנחות בחיפה.
המערכת נועדה לספק נתיב מגוון וקצר יותר בין אירופה למזרח התיכון ולחזק את היתירות והעמידות של הקישוריות הבין יבשתית. הקשר בין הכבל החדש לגל חוות השרתים ברור: קמפוסים בהיקפים של מאות מגה-ואט וגיגה-ואטים דורשים קישוריות בינלאומית עתירת קיבולת, גיוון מסלולים וזמני השהיה נמוכים לשווקים באירופה ובאסיה. ככל שהאזור מושך פרויקטי AI עתירי מחשוב, כך גדלה הדרישה לתשתית תת ימית עמידה ומגוונת שתתמוך בזרימות הנתונים הבין-יבשתיות.
התמונה שעלתה ב-Capacity Middle East 2026 היא של מהלך אזורי רחב היקף: גופי המחקר מציגים זינוק בשווי ובהיקפי קיבולת, ממשלות מקדמות קמפוסים בקנה מידה של גיגה-ואטים, ותשתיות הכבלים מתרחבות בהתאם. אם התחזיות יתממשו, המזרח התיכון עשוי להפוך בתוך שנים ספורות לאחד ממוקדי העל בעולם להקמת תשתיות AI ודאטה סנטרים.
