אחרי ש-Open RAN לא פרץ בישראל, בענף הסלולר כבר מסתכלים על השלב הבא

הטכנולוגיה שהבטיחה לפתוח את רשתות הסלולר לתחרות בין ספקים כמעט לא השפיעה על השוק המקומי, וגם בעולם התקדמה לאט מהצפוי. כעת עולה השאלה אם vRAN ו-Cloud RAN יהיו הדרך המעשית יותר להכניס ענן, תוכנה ואוטומציה לרשתות הסלולר

בשנים האחרונות הוצג Open RAN כאחת ההבטחות הגדולות של עולם הסלולר. הרעיון נשמע פשוט ומפתה: במקום שמפעיל סלולרי יהיה תלוי בפתרון סגור של ספק ציוד אחד, ניתן יהיה לפרק את תחנת הבסיס לכמה רכיבים, לפתוח את הממשקים ביניהם, ולשלב ציוד ותוכנה מכמה ספקים שונים.

בפועל, בישראל המהפכה הזאת כמעט לא קרתה. גם בעולם, למרות כמה פרויקטים בולטים, Open RAN לא הפך עד היום לסטנדרט רחב כפי שקיוו חלק מהשחקנים בענף. הוא התקדם, אבל בעיקר בצורה איטית, סלקטיבית ומורכבת הרבה יותר מהתחזיות המוקדמות.

כדי להבין את הפער הזה צריך להבין בקצרה מה Open RAN ניסה לעשות. ברשת סלולרית מודרנית קיימים כמה רכיבים מרכזיים: יחידת הרדיו שנמצאת באתר הסלולרי ואחראית על השידור והקליטה, ולצידה רכיבי עיבוד וניהול כמו DU ו-CU, שמטפלים בפונקציות שונות של תחנת הבסיס. הרעיון של Open RAN הוא לפתוח את הממשקים בין הרכיבים האלה, כך שמפעיל יוכל לבחור, לפחות תיאורטית, רדיו מספק אחד, תוכנה מספק אחר, וחומרה מספק נוסף. מאחורי הרעיון עמדה גם מטרה עסקית ברורה: לצמצם את התלות של מפעילי הסלולר במספר קטן של ספקי ציוד גדולים, להגדיל את התחרות בשוק הרשתות, ולנסות להוריד לאורך זמן את עלויות ההשקעה הכבדות ברשתות הסלולר.

אלא שבין החזון לבין המציאות יש פער גדול. שילוב של כמה ספקים בתוך רשת רדיו אחת הוא לא משימה פשוטה. הוא מחייב אינטגרציה מורכבת, בדיקות ביצועים, התאמות בין גרסאות, סנכרון מדויק, אחריות ברורה במקרה של תקלות, ובעיקר ביטחון שהרשת החדשה לא תספק ביצועים נמוכים יותר מהרשת הסגורה והמסורתית.

בישראל הקושי הזה בולט עוד יותר. שוק הסלולר המקומי קטן יחסית, הרשתות כבר נשענות על ספקי ציוד קיימים, חלק מהמפעילים פועלים במסגרת הסכמי שיתוף רשתות, והיכולת להצדיק השקעה כבדה בהרפתקה ארכיטקטונית חדשה מוגבלת. עבור מפעיל מקומי, היתרון התיאורטי של ריבוי ספקים לא תמיד מצדיק את רמת הסיכון והמורכבות.

גם בעולם התמונה רחוקה מלהיות חד משמעית. יש מפעילים שביצעו מהלכים משמעותיים בתחום, ובהם AT&T, Verizon, Rakuten ו-1&1, אבל גם שם לא תמיד מדובר ב-Open RAN מרובה ספקים מלא כפי שדמיינו בתחילת הדרך. במקרים רבים מדובר בפתרונות וירטואליים, פתוחים חלקית או כאלה שמבוססים עדיין על ספק מרכזי אחד שמוביל את רוב המערכת.

פחות מהפכת ספקים, יותר ענן לרשת

על הרקע הזה עולה כעת שאלה חדשה: האם הכיוון הבא של הענף יהיה דווקא vRAN או Cloud RAN. בניגוד ל-Open RAN, שמתמקד בעיקר בפתיחת הממשקים ובריבוי ספקים, vRAN ו-Cloud RAN מתמקדים בשינוי אחר: במקום שכל אתר סלולרי יבצע בעצמו את כל פונקציות ה-baseband – כלומר עיבוד האותות והניהול של תחנת הבסיס – חלק מהפעולות האלה יכול לעבור לשרתים מרוכזים יותר, באתרי אגרגציה או במרכזי edge, שהם מרכזי מחשוב קרובים יחסית לאתרי הסלולר. במילים פשוטות, האנטנות ויחידות הרדיו נשארות בשטח, אבל חלק מ"המוח" של תחנת הבסיס יכול לעבור לסביבת מחשוב מרכזית יותר. במקום שכל אתר סלולרי יישען על ציוד עיבוד ייעודי משלו, ניתן לרכז חלק מהעיבוד ולנהל אותו בצורה תוכנתית וגמישה יותר.

היתרון האפשרי ברור: ניהול יעיל יותר של משאבי הרשת, עדכוני תוכנה מהירים יותר, גמישות תפעולית, אוטומציה, וחיבור טבעי יותר לעולם של 5G Advanced ובהמשך גם לדור השישי. עבור מפעילים שלא ראו טעם להיכנס ל-Open RAN מלא ומרובה ספקים, Cloud RAN עשוי להיראות כמו כיוון מעשי יותר. לא בהכרח לפרק מיד את כל שרשרת הספקים, אלא להתחיל לשנות את הדרך שבה הרשת מנוהלת ומעובדת.

אבל גם כאן אין קסמים. כדי ש-Cloud RAN יעבוד ברשת מסחרית אמיתית, צריך תשתיות תמסורת מצוינות, סיבים לאתרים, השהיה נמוכה מאוד, סנכרון מדויק, שרתים חזקים ולעיתים גם מאיצי עיבוד ייעודיים. אי אפשר פשוט להעביר את עיבוד תחנת הבסיס למרכז מחשוב ולצפות שהכול יעבוד. אם הדרך בין יחידת הרדיו לבין אתר האגרגציה אינה מהירה, יציבה ומדויקת מספיק, הביצועים ייפגעו.

בענף עדיין חלוקים

משיחות שקיים זמן אוויר עם גורמים בקרב מפעילות הסלולר בישראל עולה תמונה לא אחידה. ישנם גורמים בענף שסבורים כי לאחר ש-Open RAN לא הצליח להפוך לחלופה משמעותית בשוק המקומי, נכון לבחון כעת בזהירות את כיוון ה-vRAN וה-Cloud RAN, בעיקר ככלי לריכוז פונקציות רשת, גמישות תפעולית והיערכות לדור הבא של רשתות הסלולר.

מנגד, ישנם גורמים שסבורים כי גם כאן מידת ההתאמה לישראל מוגבלת. לדבריהם, גודל השוק המקומי, מבנה הרשתות הקיימות, הסכמי שיתוף הרשתות והצורך בתשתיות תמסורת איכותיות במיוחד, מקשים על הצדקת מעבר לארכיטקטורה מפוצלת ומורכבת יותר.

לצד אלה, ישנם גם גורמים שמעריכים כי מדובר בנושא שעדיין רחוק מסדר היום בהשקעות של המפעילות. לשיטתם, בזמן שהחברות מתמודדות עם אתגרי כיסוי, קיבולת, השקעות בדור 5 והיערכות לסגירת רשתות ותיקות, קשה לראות אותן נכנסות בטווח הקצר למהלך ארכיטקטוני עמוק מסוג זה.

השורה התחתונה היא ש-Cloud RAN ו-vRAN כבר אינם רעיון תיאורטי בלבד, אבל גם אינם פתרון מיידי לרשתות הסלולר בישראל. אם Open RAN הבטיח לפתוח את הרשת לתחרות בין ספקים, Cloud RAN מציע הבטחה מעט אחרת: להפוך את רשת הרדיו למערכת תוכנה גמישה, מרוכזת ומנוהלת יותר. אלא שעל רקע מצבו של שוק הסלולר המקומי, קשה לראות את המפעילות ממהרות לאמץ מהלך ארכיטקטוני עמוק, יקר ומורכב מסוג זה. בשוק שמתמודד עם תחרות מחירים חריפה, שחיקת הכנסות כתוצאה ממלחמה שנמשכת כמעט 3 שנים, שמשפיעה על המוטיבציה להשקעות בדור 5 ואתגרים תפעוליים שוטפים, החדשנות ברשת תיבחן פחות לפי מה שנראה נכון טכנולוגית – ויותר לפי מה שניתן להצדיק כלכלית.

בסופו של דבר, האחריות אינה של המפעילות בלבד. גם לרגולטור בישראל יש חלק מרכזי בשאלה אם שוק הסלולר ימשיך לנהל בעיקר מאבקי מחיר, או יתחיל להיערך ברצינות לשלב הבא של הרשתות. בשנים האחרונות ישראל לא הצליחה להפוך את דור 5 לקפיצת מדרגה ברורה בביצועי המובייל, ובזמן שמדינות אחרות דוחפות קדימה השקעות ותשתיות, סדר היום של משרד התקשורת נשאב לא פעם לנושאים אחרים, ובראשם הרפורמה בתחום השידורים. במצב כזה, קשה לצפות מהמפעילות לרוץ קדימה לבדן. חדשנות ברשתות סלולר אינה נוצרת רק מהחלטות של חברות – היא דורשת גם רגולטור שמציב אותה במרכז.