משרד התקשורת ביקש את התייחסות המפעילים הסלולריים לאפשרות ליישם National roaming – נדידה בין מפעילים, בזמן המלחמה. הרעיון עלה על רקע הנפילות של אתרים סלולריים והרצון להתגבר על בעיות קליטה וכיסוי בזמן חירום. הערכה היא שיש היתכנות טכנולוגית למהלך אבל הוא מורכב ולא בטוח שהרעיון יאומץ כי יש לו גם עלויות כבדות.
הרעיון לנדידה פנים ארצית הוא לא רעיון חדש והוא עלה מספר פעמים בעבר בעיקר בעת תקלות גדולות שהתרחשו אצל המפעילים בעשור הקודם. משרד התקשורת גם התיר בתקופת השר יועז הנדל לקיים נדידה פנים ארצית בין המפעילים באזורים בעייתיים בתמורה להרחבת הכיסוי שלהם בדור החמישי. ככל הידוע הרעיון לא יושם והמפעילים לא מיישמים את הפתרון.
נדידה לאומית מתייחסת ליכולת להשתמש בשירותי הרשת הסלולרית, כמו ביצוע שיחות, שליחת הודעות וגלישה באינטרנט, בזמן שהמנוי מחוץ לטווח הכיסוי של הרשת הביתית שלו וכפי שזה קורה בעת שטסים לחו"ל.
כאשר המנוי נוסע לאזור שבו אין כיסוי לרשת הביתית שלו, הטלפון שלו יתחבר לרשת זמינה אחרת שיש לה הסכם נדידה עם הרשת הביתית שלו. זה מאפשר לו להמשיך ולהשתמש בשירותים הסלולריים שלו גם כאשר הוא מחוץ לטווח הכיסוי של הרשת שלו.
נדידה לאומית עובדת באמצעות תהליך של הסכמי נדידה בין מפעילי רשתות סלולריות שונים. כאשר המנוי נוסע לאזור ללא כיסוי של הרשת הביתית, הטלפון שלו יחפש רשתות זמינות באותו אזור. לאחר מכן הוא יתחבר לרשת החזקה ביותר הזמינה שיש לה הסכם נדידה עם הרשת הביתית שלו. ברגע שהתחבר, יוכל לבצע שיחות, לשלוח הודעות ולהשתמש בשירותי גלישה כאילו היה מחובר לרשת הביתית שלו.
חשוב לציין שנדידה לאומית עלולה לגרור חיובים נוספים, כמו תשלומי נדידה או תעריפים גבוהים יותר עבור שיחות, הודעות ושימוש בנתונים. חיובים אלה משתנים בהתאם לספק השירות הסלולרי ולהסכם הנדידה הספציפי שיש לו עם רשתות אחרות, כפי שזה קורה בעת נדידה בחו"ל, אך יש לשער שהמשרד התכוון לפתרון זמני בלבד בתקופת המלחמה והתעריפים בנדידה לא ישתנו מהתעריפים הרגילים. כל המפעילים העבירו התייחסות ומשמעויות למשרד התקשורת.
