גורמים העוסקים בתחום הכבלים התת ימיים, מעריכים שיזמים שנכנסים לתחום, יידרשו לתקופה של לפחות 3 שנים עד שיראו חוזה בין יצרן כבלים ואונייה זמינה להנחת הכבל. הסיבות לכך מגוונות וחלקן תלויות במצב הגיאופוליטי בישראל ובאזור, אך חלקן מגיעות מכיוון אחר לגמרי: מחסור חמור באוניות ייעודיות.
בעידן שבו הכלכלה הגלובלית נשענת על זרימת דאטה מהירה ובטוחה, כבלי התקשורת התת-ימיים הם עמוד השדרה של הרשת הבינלאומית. יותר מ-99% מהתעבורה הבינלאומית של נתונים – החל בשיחות טלפון והזרמות וידאו ועד עסקאות פיננסיות בהיקפים של טריליוני דולרים – עוברת בכבלים אלה. אך בזמן שהיקף הכבלים התת-ימיים צפוי לזנק בכ-48% עד שנת 2040 בהשוואה ל-2025, המערך שנועד לשמור על תקינותם מצוי במשבר חמור.
על פי דוח מקיף The Future of Submarine Cable Maintenance: Authored by Trends, Challenges, and Strategies שפורסם לאחרונה על ידי TeleGeography ו-Infra-Analytics, עד 2040 יידרש צי התחזוקה הימי להתמודד עם גידול של כ-36% במספר התקלות השנתי בכבלים לעומת היום, בשל הגידול העצום באורך הכבלים התת-ימיים, שצפוי להגיע לכ-2.4 מיליון קילומטרים. המצב מחמיר כשמסתכלים על גיל הצי: כ-64% מכלי השיט הייעודיים לתחזוקת כבלים יגיעו עד אז לתום חייהם התכנוניים (40 שנה), וכבר בשנים הקרובות נדרשת החלפה מיידית של לפחות חמש ספינות. בסך הכל, ההערכות מדברות על צורך בהחלפת לפחות 15 ספינות עד 2040, ובמקביל תידרש הוספה של לפחות חמש ספינות חדשות באסיה כדי לעמוד בביקוש הגדל. סך ההשקעה הדרושה עומד על כ-3 מיליארד דולר.
הבעיה המרכזית נעוצה בכך שעלויות פיתוח, בנייה ותפעול של כלי שיט ייעודיים לתחזוקת כבלים הן עצומות, בעוד ששולי הרווח בתחום נמוכים והסיכון העסקי גבוה. זה הוביל לכך שבשנים האחרונות כמעט שלא נבנו ספינות חדשות, אלא הוסבו כלי שיט קיימים או ישנים – פתרון שלעתים קרובות אינו מתאים לדרישות הטכנולוגיות של הכבלים המודרניים. בשונה מכך, השקעות בהנחת כבלים חדשים מתבצעות בהיקפים חסרי תקדים בשל הגידול בביקוש לרוחב פס.
המצב חמור במיוחד באזורים כמו דרום-מערב האוקיינוס השקט, שבו מתרחשות למעלה מ-50% מהתקלות העולמיות – אזור המאופיין בתנועת אוניות ערה, פעילות דיג נרחבת ותנאים גיאולוגיים מסוכנים. נתוני הדו"ח מצביעים על כך שכיום כלי השיט באזור זה מגיעים לניצול של מעל 80% מהזמן, מצב שיוצר תורי תיקונים ממושכים.
ממשלות ברחבי העולם החלו להכיר בסיכון. חשש אמיתי קיים כי במקרה של מתקפות מכוונות על הכבלים, או אפילו בשל כשל טכני נרחב, לא יהיה די צי מתאים וזמין שיאפשר תיקון מהיר. חלק מהמדינות, בהן הודו ואוסטרליה, כבר שוקלות להקים כלי שיט בבעלות מדינתית או לתמוך בהקמתם, מתוך מטרה להבטיח את רציפות התקשורת הלאומית. זו גם הסיבה שמדינה כמו צרפת, השתלטה על פעילות הכבלים התת ימיים שהוחזקה על ידי נוקיה.
