אחרי החגים הגיע והבעיות הרבות בשוק התקשורת עדיין לפנינו

מבלי להיכנס לפוליטיקה, אחד הנושאים המרכזיים ששמה לה הממשלה כיעד, כמו כל הממשלות שקדמו לה, הוא טיפול ביוקר המחייה ופירוק המונופולים. בפועל מעט מאד נעשה עד כה, וגם הטיפול של הממשלות הקודמות לא הביא לתוצאות מרשימות. האם הבעיה היא שאין מה לעשות או שלא עושים מספיק? נדמה שהתשובה ברורה. יש המון מה לעשות, אבל חסר מיקוד  וחסרה נחישות.  באופן טבעי הסלולר והדור החמישי שישראל מפגרת בו תופסים את רוב תשומת הלב בתקשורת אבל גם לשר התקשורת קרעי, אם רק ירצה בכך, יש הרבה מה לעשות כדי לתרום לאזרחי ישראל בתחום. שירותי תקשורת הם עדיין מרכיב הוצאה משמעותי אצל הרבה משפחות ישראליות, ויש אינספור דברים שניתן לשפר בתחום התחרות והורדת המחירים. להלן מספר דוגמאות מהירות עליהן דיברנו לא מעט בחודשים האחרונים:  

1. השלמת רפורמת הטלפוניה הקווית – כפי שחשפנו, משרד התקשורת התכוון להפחית את תעריפי הטלפוניה בהיקף שנתי של 400 מיליון שקל כולל מע"מ, בפועל בגלל טעויות הסתכמה ההפחתה בכ – 150-170 מיליון שקל לפני מע"מ. כ – 200 מיליון שקל בשנה חסכון לציבור מחכים לשר התקשורת ולאנשי משרדו שרק צריכים להשלים את מה שתוכנן, והפעם בצורה נכונה. מדובר על כמעט מיליארד שקל בחמש השנים הקרובות ששר התקשורת יכול להפחית מיוקר המחייה של האוכלוסיות המבוגרות והחלשות יותר.  
2. שוד הנתבים – חברות התקשורת משכירות לכם נתב שעלותו 60 דולר, ב – 20 שקל לחודש, ומכסות את עלותו בפחות משנה. בפועל תשלומי השכירות הם אינסופיים, ויש פה שוד לאור היום. חייבת להיות אלטרנטיבה לרכוש את הנתב בעלות בתוספת רווח סביר. מי שרוצה שייקח שירותי תחזוקה (שכמעט לא נדרשים לנתב שעולה כל כך מעט) מחברת התקשורת שלו. כמה פשוט וקל, ככה יביא לחיסכון של מאות מיליוני שקלים ללקוחות. 
3. חיובים סמויים – בזק עדיין מחייבת מאות אלפי לקוחות טלפוניה, מבוגרים בעיקר, עבור שירותים כמו שיחה מזוהה ותא קולי. התעריפים אגב, נקבעים בתקנות ע"י שר התקשורת. הזוי שבשנת 2023 עדיין מאפשרים למונופול לגבות תעריפים של שקלים בודדים עבור שירות מובנה במתג ושאף חברה סלולרי לא גובה עליו תשלום. זה לא רק מחדל, זאת שערורייה שלאורך שנים איפשר משרד התקשורת לבזק לגבות מיליארדים במצטבר. אגב, אם יפשפשו אני בטוח שימצאו עוד המון חיובים הזויים כאלה, המתרחשים רק כי מדובר במונופול וברגולטור מנומנם.  
4. תעריפי הרומינג – שירות הרומינג הוא סוג של מונופול. אף אחד לא מחליף מפעיל כשהוא נוסע לחו"ל, והחברות מנצלות את זה וגובות מחירים שהם פי 10 ממה שהם משלמות למפעילים בחו"ל על השירות. כל חבילה הכי קטנה עולה מאות שקלים לאדם. כשנוסעים משפחה עם ילדים זה כבר מגיע לסכומים גבוהים מאד.  ה- Esim יפתור את רוב הבעיה בעתיד אבל היום נדרשת התערבות רגולטורית כדי להפוך את החיוב לסביר או לפתוח את התחום לתחרות כך שכל לקוח של כל חברה יוכל לבחור כל ספק לשירות גלישה בחו"ל. 
5. תעריפי השיחות לחו"ל – התקשרתם לאחרונה לחו"ל? שירות השיחות לחו"ל הפך למלכודת. אם חייגתם ולא בדקתם לפני תחויבו בסכומים מטורפים שמגיעים לעיתים ל 8-10 שקלים לדקה ואף יותר. שיחה קצרה עם הבן דוד מקנדה יכולה לעלות לכם 200-300 שקל. גם פה הווטסאפ עושה חלק גדול מהעבודה, אבל עדיין יש מגוון של פתרונות פשוטים וקלים שישימו סוף לגזל גם למי שמתקשר מטלפון רגיל. 
6. תעריפי ההולסייל של בזק – הנושא נמצא בטיפול אבל מתעכב הרבה יותר מדי זמן. המחיר הרשמי לסיב בבזק גבוה עד פי שתיים מהמחיר שנקבע בשוק בהסכמים בין בזק לפרטנר וסלקום-IBC. הטעויות שעשו במודלים הקודמים היו שאפשרו לבזק החזר השקעה גבוה על תשתיות הצנרת שלה שקבורות באדמה עשרות שנים ואין להם שום עלות, וההשקעה בהם הוחזרה כבר שבע פעמים. במציאות אם היו פה חלופות תחרותיות המחיר היה יורד בחדות, וזה בדיוק מה שמשרד התקשורת צריך לעשות וכמה שיותר מהר. המפעילים הקטנים לא ישרדו לנצח. 

 אלו הן רק מספר דוגמאות מהירות למה שאפשר ונכון לעשות. אם יעבדו נכון ימצאו עוד הרבה כאלה. עכשיו רק צריך שר עם רצון, ופקידים עם יכולת.