איגוד חוות השרתים מזהיר: מתווה הממשלה בתחום ה-AI מנותק מהמציאות ועלול לפגוע אנושות בענף

לפי נייר העמדה – הדרישות בחוק ההסדרים אינן ישימות בישראל ועלולות להבריח השקעות טכנולוגיות רחבות היקף

איגוד חוות השרתים בישראל מפרסם נייר עמדה חריף נגד טיוטת חוק ההסדרים לשנת 2026 בנושא מוכנות משק החשמל לבינה מלאכותית, וקובע כי המתווה הממשלתי המוצע מנותק מהמציאות המקצועית, הכלכלית והטכנולוגית של שוק הדאטה סנטרים בישראל. האיגוד, המייצג את החברות המובילות בתחום תשתיות המחשוב, הדאטה והענן, טוען כי ההחלטה גובשה ללא עבודת מטה מסודרת, ללא היוועצות עם הגופים הפעילים בשטח וללא בחינת נתוני ביקוש והיצע עדכניים, למרות ההשפעה הדרמטית שיש לה על עתיד תשתיות ה-AI בישראל לעשור הקרוב לפחות.

קריטריונים לא ריאליים ותפיסת מיקום שמסכנת את יתרון ישראל

לפי נייר העמדה, אחד הסעיפים המרכזיים בטיוטה הוא הגדרת תשתית לאומית רק עבור חוות שרתים בהספק של לפחות 100MW ועם 10,000 יחידות GPU. לטענת האיגוד, מדובר ברף שאינו רלוונטי לשוק המקומי: בישראל אין כיום היתכנות אמיתית לפרויקטים בהיקף כזה, והלקוחות הגדולים ביותר – הממשלה וגופי הביטחון – נמצאים בפער עצום מהיקפים אלו ומדברים על שיעור מימוש של כ-5% בלבד מהמספרים שמופיעים בטיוטה. האיגוד מדגיש כי בעולם, כאשר מגדירים מסלול תשתית לאומית לדאטה סנטרים, הקריטריון המהותי נקשר לצריכת החשמל ולקריטיות השירותים הדיגיטליים, ולא למספר המעבדים או למאפיינים של יצרן חומרה מסוים. לפי גישה זו, גם החוות שנבנות עבור ענן נימבוס – שאין עוררין על חשיבותן הקריטית למדינת ישראל – לא ייחשבו כמתקנים חיוניים, מצב שממחיש עד כמה המתווה הנוכחי מנותק מהצרכים בפועל.

במקביל, טוען האיגוד כי ההחלטה לאסור הקמת חוות שרתים באזורי הביקוש המרכזיים – בין חדרה לאשדוד, כולל ירושלים – מתעלמת לחלוטין מארכיטקטורת הענן העולמית. מודל ה-AZ, שעליו פועלות ענקיות הענן כמו Microsoft, Google ו-AWS, מחייב שילוב בין מרחק פיזי מסוים לצורך יתירות ובין קרבה גאוגרפית כדי להבטיח Latency נמוך וסנכרון נתונים בזמן אמת. הרחקת חוות השרתים לפריפריה רחוקה שוברת את האיזון הזה, פוגעת ביכולת לתמוך ביישומי AI מתקדמים ובמערכות פיננסיות רגישות, ועלולה להביא לכך שהחברות הבינלאומיות יעדיפו להעביר פעילות למדינות אחרות – יוון, קפריסין, ירדן או מדינות באירופה – במקום להשקיע בישראל. במקביל, מדגיש האיגוד, מדינות המערב דווקא מחזקות את ההכרה בחוות השרתים כתשתית קריטית: בריטניה מסווגת אותן כחלק מתשתית לאומית חיונית, האיחוד האירופי מציב אותן בקטגוריית ישויות חיוניות, וארצות הברית מקדמת את תוכנית GENESIS – מתווה פדרלי כולל לתשתיות AI ומחשוב עתיר ביצועים עם מסלולי רישוי מהירים, הקצאת חשמל ייעודית וסביבת רגולציה תומכת.

לוחות זמנים בלתי סבירים וחוסר הלימה למגמות העולמיות

פרק מרכזי נוסף בביקורת האיגוד נוגע ללוחות הזמנים לחיבור המתקנים לחשמל. טיוטת ההחלטה קובעת כי חיבור חוות שרתים לרשת יתאפשר עד סוף שנת 2032. האיגוד מגדיר יעד זה כגזר דין מוות לפרויקטים בתחום, שכן בעולם ה-AI דור טכנולוגי מתחלף כל 18-24 חודשים, והפער בין קבלת החלטת השקעה היום לבין חיבור המתקן בעוד שבע או שמונה שנים הופך את הפרויקט ללא רלוונטי. יזמים ומשקיעים בינלאומיים, מציין האיגוד, אינם יכולים להעמיד הון עצמי ולהתחייב על פרויקטים שתאריך המימוש שלהם כל כך רחוק ולא ודאי. הפתרון, לשיטת האיגוד, חייב לכלול הנחיה לרשות החשמל וחברת נגה למצוא פתרונות ביניים – ייצור מקומי, אגירה מאסיבית, רשתות חלוקה חכמות ומיקרו גרידים – שיאפשרו חיבור בטווח של עד 24 חודשים במקום טווח של עשור.

האיגוד מצביע גם על מגמה גלובלית הפוכה לזו שמשתקפת בטיוטת ההחלטה: בעולם מוקמים כיום קמפוסי AI בהיקפים של 50-300MW הנשענים על מודלים של ייצור מקומי, אגירה ותשתיות אנרגיה ייעודיות, תוך אימוץ גישת "Power to Compute" – הבאת המחשוב אל מקור האנרגיה ולא להיפך. גישה זו מאפשרת לקצר באופן משמעותי את לוחות הזמנים לחיבור, להפחית עומסים על רשת ההולכה הארצית ולייצר פיזור גאוגרפי המותאם לצרכים הלאומיים, בלי לשבור את מודל ה-AZ ובלי להחליש את האטרקטיביות של המדינה בעיני משקיעי ענק.

בסיכום נייר העמדה קורא איגוד חוות השרתים לממשלה להקפיא את קבלת ההחלטה במתכונתה הנוכחית בכל הנוגע למיקום חוות השרתים ולהגדרתן, ולהכניס שינויים מהותיים במתווה. בין ההמלצות: הפחתת סף ההספק להגדרת תשתית לאומית ל-16MW, ביטול ההתניה על מספר המעבדים, אימוץ הסטנדרט המערבי והכרזה על כלל חוות השרתים כתשתית קריטית בעלת עדיפות בחיבור לרשת, והקמת צוות עבודה מקצועי הכולל מומחי Data Center גלובליים, נציגי האיגוד ונציגי חברות הענן. האיגוד דורש לקבוע מראש גם סטנדרטים ברורים ליעילות אנרגטית, לנצילות ולרמת המיגון – במיוחד במתקנים הפונים למערכת הביטחון – ולהבטיח כי המדיניות שתיקבע תהיה מבוססת נתונים, תואמת את מגמות השוק, ומאפשרת לישראל לשמור על מעמדה כמרכז חדשנות ולא להפוך ל"אי של פיגור טכנולוגי" במרחב הדיגיטלי.