בפסק דין תקדימי שניתן אתמול (יום שני), דחה בית המשפט העליון את העתירה שהוגשה על ידי התנועה למען איכות השלטון נגד מינויה של ד"ר אודליה מינס לתפקיד ממלאת מקום זמנית ליושב ראש מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. פסק הדין, שניתן ברוב דעות של השופטים נעם סולברג וגילה כנפי-שטייניץ, קובע הלכה חדשה בנוגע לתנאי הכשירות הנדרשים למינויים זמניים בתאגידים ציבוריים.
במוקד העתירה עמדה השאלה האם ממלא מקום זמני ליו"ר מועצת הרשות השנייה נדרש לעמוד בתנאי הכשירות המחמירים הקבועים בסעיף 24(ג) לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975. תנאים אלה חלים על מינוי קבוע ליו"ר המועצה, אך לא היה ברור עד כה אם הם חלים גם על מינוי זמני.
העותרת, התנועה למען איכות השלטון, טענה כי ד"ר מינס אינה עומדת בתנאי הכשירות הללו, ולכן מינויה אינו חוקי. מנגד, שר התקשורת שלמה קרעי והממשלה טענו כי המינוי נעשה בסמכות, על פי סעיף 12(א) לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990, המאפשר מינוי ממלא מקום זמני מקרב חברי המועצה לתקופה של עד שלושה חודשים.
השופט נעם סולברג, בפסק דין מקיף ומנומק, קבע כי פרשנות תכליתית של חוק הרשות השנייה מובילה למסקנה שהמחוקק ביקש לאפשר גמישות במינוי ממלא מקום זמני. לדבריו, "המחוקק פוסע אפוא בדרך האמצע ומאזן בין האינטרס הציבורי בשמירה על רציפות תפקודית בפעילות המועצה, לבין השאיפה להבטיח את איכותו המקצועית של יושב ראש המועצה".
השופט סולברג הדגיש מספר נקודות מרכזיות:
1. ממלא המקום הזמני ממונה מקרב חברי המועצה המכהנים, שכבר עברו הליך מינוי ועמדו בתנאי סף מסוימים.
2. המינוי מוגבל לתקופה של שלושה חודשים לכל היותר, מה שמצמצם את הפגיעה האפשרית.
3. החלת תנאי הכשירות המחמירים על מינוי זמני עלולה לסכל את תכלית החוק ולפגוע ברציפות התפקודית של הרשות.
השופטת גילה כנפי-שטייניץ הצטרפה לעמדתו של השופט סולברג, והדגישה כי "המחוקק יצר הסדר מאוזן שיש בו כדי לענות על החששות שעוררו העותרת והיועצת המשפטית לממשלה בעמדותיהן". היא הוסיפה כי ההגבלה על משך הכהונה הזמנית נועדה למנוע מצב בו "הזמני יהפוך קבוע".
השופט חאלד כבוב, בעמדת מיעוט, הסכים אמנם עם חבריו לגבי סמכות המינוי, אך סבר כי יש פגם מהותי בהליך קבלת ההחלטה. לדבריו, "אינני יכול להלום את דרך קבלת ההחלטה על-ידי השר והממשלה". השופט כבוב ביקר את העובדה שההחלטה התקבלה בחופזה ובניגוד לחוות הדעת המשפטית של היועצת המשפטית לממשלה, וסבר כי היה מקום להוציא צו על תנאי בעניין זה.
פסק הדין מהווה תקדים חשוב בנוגע למינויים זמניים בתאגידים סטטוטוריים, ומבהיר כי יש להבחין בין הדרישות למינוי קבוע לבין אלו הנדרשות למינוי זמני. עם זאת, השופטים הביעו דאגה מהתופעה הרווחת של מינויים זמניים ממושכים בשירות הציבורי.
השופט סולברג ציין בפסק דינו כי "המצב המתואר – מטריד ביותר. האינטרס הציבורי במינוי בכירים העומדים בתנאי הכשירות, וברף המקצועי הגבוה ביותר, ואשר פועלים תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי מתוקף מינוי הקבע שלהם – אינו מתממש; איכות השירות הניתן, בסופו של דבר, לאזרח – נפגעת".
בשולי פסק הדין, העירו השופטים גם על סוגיית הייצוג הנפרד של רשויות המדינה בבג"ץ. השופט סולברג סבר כי במקרה זה היה מקום לאפשר ייצוג נפרד לשר התקשורת, בניגוד להחלטת היועצת המשפטית לממשלה. הוא ציין כי "בענייננו היה מקום להתיר לשר להציג את עמדתו בעתירה, באמצעות ייצוג נפרד".
שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי אמר בתגובה: "ניצחנו את היועמ״שית היום בבג״צ, אחרי שקבעה ״מניעה משפטית״, אחרי שהצטרפה לעותרים, ובלי שנתנה לי את האפשרות אפילו לייצג את עצמי בבית המשפט".
"הניצחון הזה נגד היועמ״שית ושלוחיה, בצירוף המכתב ההזוי מהיום של היועמ״שית על החלטות הקבינט בזמן מלחמה, והתנהלותה הדווקאית והלא עניינית של היועמ״שית בכל השנתיים האחרונות, הם כולם יחד וכל אחד בנפרד ההוכחה הניצחת לכך שהממשלה הזו חייבת להדיח את היועמ״שית לאלתר".
"זה לא עניין משפטי, זה לא עניין של איזונים ובלמים, הכל מתכנס לעובדה שיש כאן אישה אחת, בתפקיד אחד, שקיבלה החלטה בעצמה או על ידי שלוחיה, להפוך את חיי הממשלה הזו לגיהנום, לעשות הכל כדי שניכשל בתפקידנו בכל החזיתות ולהתערב בכל נושא ועניין ללא שום סמכות.
הביתה. עכשיו".
אין לה הרבה על מה לחייך כי מדובר במועצה אימפוטנטי ת שלא משמ עושה משהו מעשי בכל הקשור לפקוח על הגופים שפועלים תחת ההיתרים שלה. כבר שנים שנעשות פעילויות פירטיות, גופי שידור חורגים ועוברים עבירות קלות וחמורות והמועצה ממשיעה להתכנס לברבר ולברבר ולברבר עד בלי סוף . העיקר הכיבוד והכבוד. מיותרת ובזבזנית היא צריכה להתפרק ולהתכנס לתוך רשות תקשורת לאומית שתהיה בראש ובראשונה א-פוליטית. אבל בעידן ממשלה מהנוכחית זה לא יכול להתקיים .