עם התקרבות מועד ההחלטה של שר התקשורת בנושא הרחבת שוק תשתיות הסלולר, מתגברים הקולות הקוראים לבחון מחדש את מעורבותה של חברת החשמל בתחום, או לכל הפחות להגביל אותה משמעותית. על פי מידע שהגיע ל"זמן אוויר", לא רק במשרד האוצר קיימת הסתייגות מכניסת חברת החשמל לתחום תשתיות הסלולר, אלא גם במשרד התקשורת עצמו נשמעים קולות המעדיפים להגביל את מעורבותה הישירה בשוק.
במסגרת הדיון המקצועי בסוגיה, הופץ בין המשרדים הממשלתיים מאמר מעניין שהועבר למשרד התקשורת מאת החוקרים David E.M. Sappington ו-J. Gregory Sidak, העוסק בדיני תחרות עבור חברות בבעלות ממשלתית. המאמר מציג ניתוח מעמיק של ההבדלים המהותיים בין חברות ממשלתיות לפרטיות בהיבטי התנהגות תחרותית ומערך התמריצים.
אחד ההבדלים המרכזיים נעוץ באופן שבו חברות ממשלתיות מתייחסות ליעדי היקף הפעילות והרווחיות שלהן. בעוד חברות פרטיות מתמקדות במקסום רווחים, חברות ממשלתיות נוטות להעדיף הרחבת היקף פעילות והכנסות, תוך רגישות מופחתת לעלויות ההתרחבות. תופעה זו מתחזקת בשל המבנה הארגוני הייחודי שלהן והיעדר משמעת שוק אפקטיבית.
יתרונותיהן המבניים של חברות ממשלתיות כוללים גישה למימון בעלות מופחתת, אפשרות לסבסוד צולב של פעילויות, והטבות מיסוי משמעותיות. נוסף על כך, ביכולתן להשפיע על חסמי כניסה לשוק באופן שאינו אפשרי לחברות פרטיות.
בהקשר הספציפי של שוק הסלולר, חברות הסלולר הביעו חשש משמעותי מכניסת חברת החשמל לתחום התשתיות. החשש העיקרי נובע מהיתרון המובנה של החברה כבעלת רשת חלוקה נרחבת, שניתנת לניצול להקמת אתרים סלולריים קטנים, במקביל להיותה ספק החשמל היחיד למתקנים אלה.
משרד התקשורת שואף לקדם מודל שבו יותר שחקנים חיצוניים ייכנסו לשוק, וחברות הסלולר לא יחזיקו בבעלות מלאה על האתרים הסלולריים שלהן. מודל זה, המקובל במדינות רבות בעולם, עשוי לאפשר הקמת אתרים רבים יותר בעלויות נמוכות יותר, תוך שחרור משאבים לחברות הסלולר להשקעה בפיתוח הרשת במקום בניהול נדל"ן.
